20- מה דעתך על מוזיקה מזרחית?
אני לא ממש אוהבת את הז'אנר, אני נוטה לשמוע בעיקר מוזיקת רוק או פופ. אני לא מקשיבה להמון מוזיקה ישראלית, אז כשאני כבר כן שומעת מוזיקה בשפה העברית זה יהיה שיר רוק או פופ.  

21- מה משהו שאת מתחרטת עליו מתקופת היסודי?
אני חייבת להגיד שאני לא מתחרטת על הרבה דברים מתקופת היסודי, למרות שיש הרבה דברים שבהסתכלות לאחור הייתי עושה או פועלת אחרת. הייתי רבה פחות עם אחותי ומראה לה יותר כמה מדהימה היא וכמה מזל יש לי שהיא בחיי. הייתי נלחצת פחות מציונים, מכללים, מטקסים ומעניינים חברתיים. הסיבה שאני לא מתחרטת על כל אלה היא גם הסיבה שאני כן; אני השתנתי בגלל שלמדתי, טעיתי, צמחתי, הבנתי והפנמתי מה אני רוצה וצריכה והיום אני פועלת אחרת בדיוק בגלל ההתנסויות האלה.

22- איפה תהיי לדעתך בעוד 24 שנים (בגיל 48)? מה את מאחלת לעצמך?
שאלה קשה. אני לא יודעת לומר איפה אני חושבת שאני אהיה בעוד 24 שנים אבל אני כן יודעת מה אני מאחלת לעצמי. להמשיך לעסוק ביצירה ולהתפרנס מאמנות בכבוד. להיות עצמאית כלכלית. להיות בריאה בגוף ובנפש. להמשיך לעסוק באופנה ולא לפחד לשנות את המראה שלי כשמתחשק לי (לצבוע שיער, להתלבש ולהתאפר באופן שיספק אותי יצירתית). לעבור לגור עם הבן זוג שלי בדירה יפיפיה עם כלב וחתול. להמשיך להתראות עם אחותי ועם הורי בקביעות ובדחיפות. להמשיך להתראות עם חברים שלי. לארח, לצאת ולהתארח. להיות שמחה, להיות בזוגיות טובה ושמחה… וזהו. זה מה שאני יודעת בוודאות שאני רוצה נכון לעכשיו.

23- מה התובנות שלך ממגפת הקורונה?

1. אנחנו חיים בקצב נורא מהיר – אנחנו עובדים, לומדים, טסים, מסיימים סדרה אחת ומיד מתחילים עוד אחת, קמים בבוקר ומגיעים לערב עם הלשון בחוץ. החיים היום הם בקצב נורא מהיר ומלאים בלחץ. במשך הזמן הזה בסגר התחלתי להרגיש ברת מזל על הטיולים שטיילתי, על אנשים שאוהבים אותי, על זה שיש לי אוכל טעים לאכול, מוזיקה נהדרת לשמוע, וסדרות טובות לראות, ועל מזג האוויר הנפלא. התחלתי להתעכב על הרגעים הנחמדים והנעימים, לשים להם לב, לתת להם את המשמעות ואת הוקרת התודה שמגיעה להם.

2. אני אדם שצריך ליצור כדי להיות שמחה – זה דבר שבמידה מסוימת תמיד ידעתי אבל בתקופה הזו שמתי לב כמה חשק הצטבר אצלי מכמה ימים נטולי יצירה. התחלתי להצטלם, לכתוב לאתר, לצייר לאתר. הלכנו לסופר פארם וקניתי בין היתר איפור ולק שיהיה לי עם מה "לשחק" וליצור. זה גרם לי להרגיש שמחה וטען את החיים שלי בסגר בהמון משמעות.

3. בני אדם ערבים זה לזה – אני לא יודע אם זו ממש תובנה של הזמנים האלה אבל התקופה הזו חיזקה לי את ההשקפה שבני אדם זקוקים אחד לשני. טכנולוגיה לפעמים מנתקת בין אנשים ורשתות חברתיות לפעמים משאירות אותנו די לבד עם פרסומות ועם עצמינו. דווקא בתקופה הזו התחלתי לראות שימוש אחר בטכנולוגיה, ברשתות החברתיות ובטלפון. שימוש לשם התקרבות, שמירה על קשר עם חברים ומשפחה, יצירה, עזרה הדדית נוסף לאסקפיזם היומיומי והשגרתי שמספקות לנו הרשתות החברתיות.

24- אם אילו מעצבי אופנה הכי היית רוצה לעבוד?
הראשונה היא כמובן מרי קוואנט, מעצבת בריטית שנולדה ופעלה בלונדון בשנות השישים. בשנה שעברה הייתי בתערוכה שלה במוזאון V&A בלונדון עם אחותי ושתינו הסכמנו שהיא פשוט מדהימה.  הפריטים שהכי מזוהים איתה הם החצאית ושמלת המיני שהיא הפכה למפורסמת כל כך ולסימן אייקוני של שנות השישים, במיוחד בלונדון. יצא לי לקרוא עליה ולראות לא מעט ראיונות שלה והיא נראת לי אישה מאוד מיוחדת, עצמאית, דעתנית, ויצירתית. בעיני היא גם סוג של סמל של "האישה המודרנית" שחושבת, יוצרת, פותחת עסק, מרוויחה כסף בעצמה, נהנת מהעבודה והופכת להצלחה מסחררת. עוד זוג מעצבים שהייתי רוצה לעבוד איתם הם ויקטור ורולף. הסיבה שהייתי רוצה לעבוד איתם היא שבשנת 2010 ראיתי תצוגת אופנה מאוד מיוחדת, תצוגת קיץ-אביב, וזו היית הפעם הראשונה בחיים שלי שראיתי אופנה שהיא סוג של אדריכלית. אפשר לומר שהתאהבתי. אהבתי אופנה מאז שאני זוכרת את עצמי – בגיל שש תפרתי את השמלה הראשונה שלי במכונת תפירה של ברבי – אבל אני לא מגזימה כשאני אומרת שתצוגת האופנה הזו שינתה אותי. היא עוררה בי סקרנות, אהבה והבנה לכך שאופנה זו אמנות.