סרטים וסדרות:
The White Queen – הסדרה המלכה הלבנה , היא סדרת דרמה היסטורית של ה-BBC, ששודרה לראשונה ב-2013. זו סדרה שאני לא הכרתי אבל אמא ואבא שלי ראו אותה יחד ולפני חודש אמא הציעה שנצפה בה יחד.  הסדרה מתרחשת בימי הביניים על רקע מלחמות השושנים, היא מתבססת על אירועים היסטוריים אמתיים ועל המלוכה של אותה התקופה באנגליה. הסדרה גרמה לי להבין פתאום עד כמה החיים שלנו כיום שונים מהחיים של המלוכה האנגלית אז, שהייתה אובססיבית לכתר, להישרדות, ולהמשך שושלת מלכות. כל הסדרה מציגה באופן מאוד בולט נושאים חשובים ומעניינים כמו מעמד האישה, דת, מצב כלכלי, מוסכמות חברתיות, מלחמה, משפחה והישרדות. אני ממליצה לכל חובבי הז'אנר לצפות בסדרה, היא אומנם לא מדויקת הסטורית שכן, הרבה מהדברים שהאמינו בהם אז, דברים כמו הכוח של דת, אמונה, כשפים, וכו'. הם דברים שנתפסים בגדר פנטזיה כיום (לפחות בעיניי) וכמובן משום שיש לא מעט חידות ומסתורין שאנחנו לא יודעים על משפחת המלוכה ומה הם עשו. אבל הסדרה מרתקת ומאוד מומלצת!

Psych – היא  אחת הסדרות הכי מקסימות ועם "וויב" נוסטלגי של שנות ה-2000 שאני מכירה. מדובר בסדרה קומית עושה שימוש בציפיות שיש לנו מהז'אנר של סדרות שוטרים /בלשים כדי לייצר מצב משעשע ואבסורדי כבסיס לסדרה. שון ספנסר (גיבור הסדרה) הוא גבר צעיר בעל זיכרון צילומי, וכישורי תצפית והבחנה מרשימים. אביו הנרי ספנסר הוא שוטר גרוש שיצא לגמלאות,  אחרי הגרושים הוא גידל את שון כמעט לבדו ולימד אותו  איך לעבוד ולחדד את  הכישורים שלו. הסדרה מתחילה כאשר שון משכנע את משטרת סנטה ברברה שהוא "מדיום בכך שהוא פותר תעלומות ופשעים ומתחיל לעבוד  כיועץ עבורם. את התעלומות השונות הוא פותר בעזרת קישוריו  אותם הוא מסביר בתור "יכולותיו העל-טבעיות" ביחד עם עוזרו וחברו הטוב ביותר מהילדות , ברטון "גאס" גאסטר. בהמשך, השניים מקימים יחד חברה פרטית שפותרת תעלומות. בקיצור, סדרה קלילה, מצחיקה, ומעניינת.

Luckiest Girl Alive- הסרט הוא מותחן פסיכולוגי של נטפליקס שמבוסס על ספר עם אותו השם. בתפקיד הראשי מככבת מילה קוניס שעושה עבודה מצוינת, ניכר שהתפקד היה חשוב לה. הסרט עוסק בתרבות האונס, ובהשפעה של תקיפה מינית וטראומה על כל שאר החיים בתור אדם מבוגר, על דימוי גוף ועל התקדמות מעמדית בחברה, במובנים הללו הסרט הזכיר לי את הסרט המדהים "Promising Young Woman". אני ממליצה לכל מי שהנושאים הללו נוגעים וחשובים לו לצפות בסרט. עם זאת אני כן אזהיר קודם שהסרט עוסק באלימות מינית ולכן למי שזה קשה לה או יכול לעשות לה רע, אומר שהסרט לא שווה את הטריגר או את טילטול הנפשי. 

Triangle of Sadness– את הסרט "משולש העצבות"  הלכנו לראות בקולנוע הורי תום ואני, ערב אחד באופן ספונטני. נכנסתי לסרט בלי לצפות בטריילר או לדעת על מה הסרט רק ידעתי שהוא זכה בפסטיבל קאן. אני חייבת לציין כאן לרגע שחלק גדול מהסרט לא מומלץ לבעלי "לב חלש" או למי שממש סולד מהגרוטסק וגם לי היו חלקים שהסרט היה בלתי נסבל ועצמתי עיניים. מדובר בסרט  מאוד, מאוד! מוזר! לרגעים ממש דוחה, אבסורדי ברובו, אבל הסיבה שאני בכל זאת מציינת אותו כאן, כאחד הדברים שאהבתי החודש הוא שהסרט לא יוצא לי מהראש, גם חודש אחר כך. אז קצת על הסרט,  הסרט עוסק ביחס ובחיים של האלפיון העליון בסיטואציה בה החזירות והגישה של "מה שאני מבקשת זה מה שיהיה" היא סיבה ישירה לכך שהכל משתבש ושייט תענוגת מסתיים בחווית הישרדות בה ההיררכיה החברתית מתהפכת והחלשים הופכים להיות החזקים. יש שם עיסוק רב בתאוריות חברתיות, פילוסופיה, שכר חליפין, וכל זה שזור לאורך כל הסרט. אחד הרגעים הבולטים של הסרט שממש מציגים את החוויה של הגרוטסק של השכבות העליונות היא הסצנה הפותחת בסוכנות דוגמנות בה גבר שמתנהג באופן דוחה משחק בדוגמנים. אני אצרף כאן קישור לצפייה בחלק הזה ולכל חובבי הקולנוע אני כן ממליצה מאוד לצפות בסרט, הוא ימשיך להעסיק אתכם גם שבועות אחרי.

מוזיקה:
Anti Hero by Taylor Swift – האלבום החדש של טיילור סוויפט יצא ואיתו הסינגל החדש "Anti Hero",  שיר מקסים שנתקע לי בראש בלופים עם קליפ מקסים בצבעוניות של שנות השבעים. באופן כללי מאוד אהבתי ונהניתי מהאלבום ואקח את הרגע הזה לציין עוד כמה שירים שאהבתי ממנו :"Mastermind" ,"You're On Your Own Kid", אבל השיר הספציפי הזה "Anti Hero" באמת נתקע לי בראש כבר כמה ימים, מה שמוביל אותי להקשיב לו בלופים . זה הקסם של השירים שמוזיקאים בוחרים להוציא כסינגל, לפחות ככה נדמה לי, הם מדבקים.

Harry's House by Harry Styles – זה האלבום החביב עלי ביותר של הארי סטיילז, אני חייבת לציין שאין שם אפילו שיר אחד שאני לא אוהבת בטירוף ושמעתי בלופים. הקשבתי לאלבום הזה עשרות פעמים ובעתיד אני מתכננת גם לקנות את התקליט . אני ממליצה גם לכם להקשיב לאלבום . אני רק ארמוז שהתחפושת שלי להאלווין הקרוב נלקחה מתוך אחד הקליפים לאחד השירים מהאלבום הזה ואם אתם רוצים לשמוע עוד על כך אתם מוזמנים ללחוץ כאן ולקרוא עוד.

Mary On A Cross by Ghost –  את השיר הזה אחותי הכירה לי ובמשך כמה ימים הוא לא יצא לי מהראש, ומסתבר שהשיר "Mary On A Cross" מאוד פופולרי בטיק טוק. לשיר יש תחושה שמזכירה לי טיפה נגינות ימי הביניים, או לפחות מה שאני מכירה כנגינות של ימי הביניים מסרטים או סדרות. השיר כייפי, טיפה גס באופן מצחיק וקצת מטריד מה שהופך אותו עוד יותר כייפי, ומאוד מאוד קליט. ממליצה לכם להאזין לו אם זה נשמע לכם כמו משהו שתחבבו.

 Face It Alone by Queen- זהו שיר חדש–ישן של הלהקה המדהימה Queen.  את  השיר הקליטו חברי הלהקה  ב-1988 עבור האלבום "The Miracle" ויצא לאוויר העולם לראשונה רק החודש. ככל שאני שומעת אותו יותר אני יותר מחבבת אותו, יש לו תכונה טיפה מתכתית / אלקטרונית כלומר, ניכר שהייתה התערבות מודרנית בביצוע המקורי, ואין לשיר את אותה תכונה שיש לשאר השירים של הלהקה אולי בגלל עיבוד שנעשה בכלים של היום אבדה התחושה הגסה, המחוספסת והמיוחדת שהייתה להקלטה באולפנים על סרט. בכל מקרה, אני מאמינה שכל מי שאוהב את פרדי, כמוני, והתגעגע לקול שלו ישמח לשמוע עוד פרדי וישמח להאזין לשיר הזה.

Zombies- בזמן הייתי בניו יוק לפני חודש וחצי היה לילה שהרגשתי קצת בודדה, הייתי לבד בחדר שלי, התגעגעתי נורא לתום. בחרתי להדליק את הטלוויזיה ולחפש משהו מנחם לשים ברקע, נתקלתי בערוץ דיסני ונתתי לו להתנגן ברקע זמן שאני מסדרת את החפצים שלי למחר, מטעינה את כל מה שזקוק להטענה ומתארגנת לשינה בשלב מסוים התחילו להתנגן ברקע שירים שונים מסדרת הסרטים זומביז של דיסני.  מתוך כמה וכמה שירים שנוגנו אני ממש התלהבתי משניים ומהקליפים שלהם. הראשון הוא "Someday" שם התלהבתי מאוד מרעיון יצירתי שנעשה באמצעות שימוש במנורה עם בסיס עגול (קצת כמו משחק הילדים "נחום תקום") ומסננת של מטבח, אם תצפו בקליפ תבינו. בלי קשר, מאוד אהבתי את השיר, הקצב והכוראוגרפיה של השחקנים והמצלמה. השיר השני שממש אהבתי הוא "Ain't No Doubt About It" את הכראוגרפיה בקליפ הזה אהבתי אפילו עוד יותר, שלא לדבר על השימוש בארט ובתפאורה כחלק מהכוראוגרפיה, משהו שממש הלהיב וריגש אותי.  בקיצור, משני השירים הללו הרגשתי המון השראה והתרגשתי לראות את הסדרת הסרטים, ואז לילה אחד כשחזרתי ארצה צפיתי בסרט הראשון וגיליתי שאני לא אוהבת לא את הסרט, לא את העלילה, לא את הדמויות וגם לא אף שיר נוסף. אז אני לא אמליץ לעשות משהו מעבר ללצפות ולהקשיב לשני השירים הללו.

F&B:
פאי דלעת- אין מספיק מילים ומחמאות בשפה העברית לתאר עד כמה אני מאוהבת במסורת הסתווית הזו. כל שנה בחודש אוקטובר תום מכין לנו פאי דלעת, והשנה הוא הגזים והכין שתי מנות ושתיהן נגמרו תוך שבוע. אני די בטוחה שאחת מההמון סיבות שאני מרגישה פרפרים בבטן ומאוהבת בתום זה כי הדרך לאהבה היא דרך הבטן ותום יודע לאפות ולבשל! אז אני אזרוק כאן רמיזה שהסתיו טכנית רק עכשיו מגיע ואולי צריך לחגוג עם עוד פאי דלעת, מה דעתכם? אני נעשתי רעבה! אם בא לכם לקרוא עוד מהתוכניות שלי לסתיו אתם מוזמנים לקרוא עוד ממש כאן.

קפה- כשטסתי לניו יורק מהעבודה קניתי מעט מאוד דברים, וגם אותם בחרתי בקפידה. אחד מהדברים שבחרתי לקנות ולהביא לארץ הוא "Whiskey Barrel Aged Coffee" מ-Starbucks. אם אתם קוראים קבועים של הבלוג שלי או אם פגשתם אותי לזמן שעולה על 30 שניות אתם בטח יודעים על האובססיה שלי לקפה. מדובר בסיפור אהבה שרק התחזק והתחדד כשתום ואני התחלנו לצאת.  את הקפה הזה קניתי בשביל תום שאוהב לשתות וויסקי, חשבתי שהטעמים יכולים להיות מעניינים ושיש סיכוי שזה משהו שלא יצא לו לטעום. אז מה זה בעצם "קפה שיושן בחבית וויסקי?" לפי מחקר זריז שביצעתי באינטרנט מדובר בתהליך בו  נותנים לפולי קפה ירוקים (כלומר, לפניה קלייה) לשהות זמן מה בחביות ששמשו להכנת וויסקי. התוצאה היא קפה עם מתיקות מעודנת-שוקולדית, וטעמים של  תבלינים שמגיעים מחבית עץ  האלון והוויסקי שהתיישן בה.  אז אחרי שחזרתי הביתה ופרקתי את המזוודה תום טחן את הפולים וישבנו לשתות מהקפה. כל הבית התמלא ריחות משכרים של קפה, וויסקי (בלי הריח האלכהלי), ושוקולד. ככל ששתיתי יותר מהקפה הזה כך התאהבתי יותר באיכויות הוויסקיות שלו, והיום אני מתחרטת שלא קניתי ממנו עוד כי הוא היה מדהים! אז אם יוצא לכם להיות בסניף של ה-Starbucks Reserve בניו יורק אני ממליצה לכם לנסות את הקפה שהתיישן בחביות וויסקי, ולהביא לי שקית פולים אחת או שתים.

כתיבה:
 כתיבה לאתר או כתיבה בכלל זה לא משהו שמגיע לי בקלות, זו מלחמה קטנה. מלחמה להעביר את המחשבות שלי לכדי נקודות מתומצתות עליהן אני מעוניינת להרחיב בכתיבה, לעשות סדר בין מחשבות, עובדות ורגשות ובין נרטיבים שונים. יש בכתיבה משהו מאוד מיוחד שעוזר לי לעשות סדר בראש. כשאני קוראת דברים שכתבתי בעבר זה מרגיש קצת כמו לפתוח יומן או קפסולת זמן. אני נזכרת בדברים שהרגשתי, חשבתי או רציתי, חלקם עוד רלוונטים וחלקם הפכו לזיכרון רחוק. כשאני מתיישבת לכתוב לאתר הפעולה של להכריח אותי לשבת ולכתוב, או ליצור משהו לוקחת ממני המון אנרגיה ומשאבים, אבל אחרי שאני מסיימת לכתוב פוסט ואני קוראת אותו או נותנת לחברים לקרוא אני מרגישה גאווה ענקית וסיפוק על ההתמדה והיכולת ליצור משהו בעזרת מחשב, מילים וזמן. 

עכשיו אני רוצה לשמוע מכם, מה אתם עשיתם בחודש אוקטובר?
ואיך אתם מרגישים לגבי הגעת עונת הסתיו?
ומה הדברים האהובים עליכם החודש?
אם אתם מעוניינים לקרוא על רשימת הפעילויות הסתוויות שאני מתכננת לעשות לחצו כאן.
 כמו תמיד אני אשמח לשמוע מכם על הכל, אז תכתבו לי באינסטגרם או בעמוד שלי בפייסבוק!

-Sapir-