אמנות:
במשך כל תקופה זו יצא לי לעסוק הרבה באמנות. אני מניחה שגם זה היה איזשהו כלי להתמודד עם המשבר שלי, עם כעס ותסכול. מצאתי כל הזדמנות וניצלתי אותה ליצירה, המטלות הכי פשוטות וקלילות בלימודים הפכו עבורי לפרויקטים רבי משמעות ולהזדמנות להתנסות עם מדיומים שונים ועם טכניקות שונות.

מיצג- המייצג “משקלו של משקל” / “The Weight of a Weight” היה אחד הפרויקטים המשמעותיים ביותר שעשיתי. זה היה המיצג הראשון שיצרתי אי פעם אבל גם יצירת האמנות האקטיביסטית, אידאולוגית הראשונה שלי. יצרתי אותה ספציפית עבור יום המודעות לבריאות הנפש שחל ב-10/10/2018. כתבתי על הכוונות שלי ועל החוויות שלי עם בריאות הנפש בהרחבה לקראת המיצג (לחצו כאן לקריאה נוספת), אבל משום שלא הייתה לי הזדמנות לספר על החוויות מהמיצג אני אנצל את ההזדמנות ואספר לכם כאן.  המיצג נערך בנמל תל אביב ובשעה ארבע כבר עמדתי על המשקל מבלי שאני יודעת מהו הערך שהמשקל מראה. מידי פעם אנשים בודדים הגיעו, שאלו והתעניינו, חלקם גם בקשו את פרטים כדי שיוכלו להמשיך לעקוב אחרי האמנות שלי. בהמשך גם חבורות עצרו ושאלו מה אני עושה, הקהל החל להשתתף במיצג והסובבים כתבו את המשקל שלי בטבלה שבמחברת שגל אחותי אחזה. כל אחד כתב את הערך המספרי שראה כתוב על המשקל עליו עמדתי. בסוף המיצג אחרי שלוש שעות של עמידה על משקל בדקתי את הטבלה. היה בה טווח של כ-5 ק”ג מהמשקל הנמוך ביותר שנכתב לגבוה ביותר, זה דבר מעניין שמצביע על היותו של איזשהו מדד שבני אדם תולים בו הרבה, אך הוא אינו מדויק או משמעותי במיוחד. בטבלה היו גם רובריקות לכתיבה של מחשבות לצד המשקל, את שם הכותב ואת השעה שבה המשקל נבדק. היו משתתפים בודדים שעצרו ושיתפו אותי במחשבות ובחוויות שלהם עם בריאות הנפש. היו כמה חבורות שניהלו איתי שיחה שלמה על המשמעות של משקל בהקשר של בריאות הנפש. אחד הדברים שהכי שימחו אותי היו החברים הנפלאים שלי שהגיעו להשתתף ולתמוך במיצג, כמו גם הנוכחות הפעילה של אחותי ושל אמא שלי שצילמה ותמכה בי לאורך כל האירוע . אני ממש מודה לכולם: לכל מי שכתב לי, השתתף, שאל וכל מי שבחר להמשיך להתעניין ולעקוב אחרי הפעילות האמנותית שלי ברשתות החברתיות. אתם הפכתם את החוויה הזו למאוד מיוחדת ומשמעותית עבורי. זה ללא ספק זיכרון שיהיה איתי לנצח.

מיצב- את המיצב הראשון שלי ואת יצירת האמנות האידאולוגית, אקטיביסטית השנייה שלי יצרתי בשיתוף פעולה עם ברק.
בסוף שנה ב’ בלימודי העיצוב שלי באוניברסיטת תל אביב התבקשתי להגיש עבודת סמינריון. אני בחרתי לעסוק באמנית יוקו אונו ובאמנות הפלוקסוס בעבודה שלי. משהו מאונו ומהייצירה האמנותית שלה למען קידום נושאים משמעותיים עבורה נגע בי. הזדהיתי רבות עם הרצון לחולל שינוי דרך יצירה ולקרוא לפעולה בקרב אנשים. כאן נכנס לתמונה ברק, במשך כמה חודשים הוא ואני לא היינו ממש בקשר. על שנינו עברה תקופה קשה וכל אחד מאתנו היה צריך הפסקה, זמן להרכיב חזרה את השברים. כשחזרתי מלונדון קבענו לשבת ולדבר. שאלתי אותו אם הוא בעניין של ליצור איתי משהו. הגעתי לפגישה עם הרעיון של עץ משאלות בדומה לעץ שיוקו אונו עשתה. ידעתי שאני רוצה שהיצירה תהיה אינטראקטיבית ותיקרא לשיתוף פעלה. כך הסברתי לברק, “אני מרגישה שאנחנו דור די רדום, אני רוצה לעודד מחשבה, יצירה של משאלות, עיסוק בחלומות, בפעולה, בכתיבה באיזה שהוא אקט חברתי”. זו הסיבה שבחרנו ליצור יחד את המציב דווקא באוניברסיטה בפינת ישיבה (מקום חברתי) שבו קראנו לפעולה (הביאו משאלה, כיתובו אותה על פתק ושימו בתיבה). בחרנו להקים את המיצב לילה לפני היום הראשון ללימודים. תלינו על עץ עשרות פרפרים שצוירו ביד. מאות פתקים שנקשרו לחבלים דקיקים והשתלשלו מעץ המשאלות וקיווינו. עכשיו הפעולה היא בידיים של הסטודנטים של שנת 2019-2018 באוניברסיטת תל אביב.

מדיומים נוספים שיצא לי לעבוד בהם היו:
תפירה- כשבחרתי לשבת לתכנן ולתפור זוג ציפיות לכריות. יצרתי אותן משני סוגי בדים האחד מלונדון- בד סינתטי בעל הדפס מפוספס כייפי ו”קרקסי” בצבעים אדום, כחול, צהוב וירוק. הבד השני מתל אביב- בד טבעי עשוי כותנה בעל הדפס מונוכרומטי: רקע שחור עליו נקודות קטנות ולבנות (לונדון ותל אביב הן שתי הערים האהובות עלי בעולם, וכן אני הולכת ליצור כתבה שלמה בנושא הזה וההקשר שלהן לאופנה, אז תתכוננו לזה בעתיד הקרוב).

ציור- גם כאן התנסיתי בהרבה טכניקות שונות, צבעי עיפרון, פנטונים, גואש, צבעי מים, עפרונות רישום או אקריליק (יש כמה דוגמאות ליצרות שלי בציור למעלה).

ווידאו- כדי ליצור את הסרט עליו סיפרתי בהרחבה מוקדם יותר, הייתי צריכה לצלם במשך כל יום כמה פעמים, כלומר להכניס את עניין הצילום לשגרה. אם להיות כנה, זה לא היה פשוט, פעמים רבות שכחתי להסריט או להטעין את הסוללות והתביישתי לבקש עזרה מחברים לצלם או רשות לצלם. ביום האחרון לחודש ישבתי על העריכה ובראשון בדצמבר 2018 כבר הספקתי לפרסם את הסרטון. למדתי מהחוויה הזו המון על צילום, עריכה והעברת רעיון דרך צילום ווידאו. זו גם הייתה בשבילי התנסות ביציאה מאזור הנוחות ואני מקווה שביצירה הבאה אהיה פחות מובכת ויותר בטוחה בעצמי.

אירועים שונים:
במהלך החודשיים האלה עשיתי הרבה דברים, נפגשתי עם חברים, יצאתי לטיול הגשם הראשון של שנה עם אחותי, נהגתי בפעם ראשונה ללא נהג מלווה, רק אני ואחותי הקטנה יחד ועם מוזיקה טובה. בתחילת נובמבר הייתה גם מסיבת האלווין והתחפשתי לדמות  “מיה וואלאס” מהסרט ספרות זולה. הכרתי אנשים חדשים, עבדתי במלצרות לראשונה בחיי וכמו תמיד גם דאגתי לרוץ בחדר הכושר.
אימצתי לי הרבה צמחים לחדר ונתתי להם שמות: ג’ורג’ וסאלי, קקטוסים שחולקים יחד ספל משותף, קווין, צמח מדברי שחיי לבדו בספל משלו, וקספר, קקטוס שחיי בעציץ קרמיקה קטנטן עליו ציירתי זוג עיניים.

עכשיו אני רוצה לשמוע מכם, איך היו החודשיים שלכם, מה היו החלקים הטובים ופחות טובים? מה חשבתם על הסרטון של חודש נובמבר?
ואם יש לכם המלצות למוזיקה אני אשמח לשמוע בעיקר אחרי חודשים כל כך עמוסים במוזיקה טובה. אם אתם מעוניינים לקרוא עוד “מה אהבתי החודש” לחצו כאן לקריאה על חודש ספטמבר.
 כמו תמיד אני אשמח לשמוע מכם על הכל אז תכתבו לי באינסטה או בעמוד שלי בפייס!

-Sapir-