מגמה דומה באופנה שביסודה שמחה, צבע, ילדותיות, שעשוע וכייף צמחה ולא במקרה באמצע שנות השישים.
את הסגנון הובילו להקות רוק אנד רול כמו הבייטלס, דוגמניות בעלות מבנה גוף ילדי כמו טוויגי ולראשונה מעצבים שואבים השראה מהאופנה החדשה שהובילו צעירים בלונדון. ברחובות אנגליה מתחילה מגמת אופנה חדשה, מנוגדת לדור ההורים והיא שהובילה להתפתחותו של ה-Mod – זרם התרבותי שהחל בלונדון והשפיע על כל תחומי האמנות. כיוון שאופנה היא תמיד ראקציה לחדשנות ולמצב הפוליטי, חברתי וכלכלי, אין זה צירוף מקרים שמגמה זו באופנה התפתחה באמצע שנות השישים. מדובר בתקופה של משבר בארצות הברית. צעירים נשלחים להילחם במלחמת וייטנאם, מלחמה שהסתברה אחר כך כחסרת טעם בעקבות פרשיות חמורות שנחשפו מאוחר יותר. בתקופה בה התנקשו בשתי דמויות חשובות ומובילות- נשיא ארה"ב ג'ון פ. קנדי ומרטין לותר קינג. זוהי גם תקופה של גילוי והפצה של סמים פסיכדליים שונים ביניהם ה-LSD שאפשרו אסקפיזם לאנשים רבים. כשאני חושבת על עצמי לבשתי המון שחור בתקופה בה הייתי עצובה ופסימית אבל כשניסיתי לחזור להרגיש כמו עצמי למרות כל מה שהרגשתי, נמשכתי דווקא לצבע ולבדים מיוחדים, להשתעשעות ונסיינות דרך אופנה. הניסיון לברוח מדברים שגורמים כאב, לחזור במאמץ רב, גם כשקשה להאמין בטוב גם אם באופן חלקי, ציני וחשדני יותר בהחלט מתקשר לצבעוניות מוגזמת, קיצונית ועל גבול התחפושתית שגם מתקשרת להסתרה או הכחשה של האמת.