English / Hebrew
תהיות ומחשבות
בזמן דלקת בכליות
באופן אישי אני מרגישה שחשוב לתעד ולדבר על הדברים הרעים יחד עם הדברים הטובים. זו הסיבה שחשוב לי לכתוב גם על חוויות פחות נעימות כמו זו שעליה אדבר היום. כבר למעלה משבוע שאני סובלת מכאבים בבטן ממש מתחת לצלעות ובגב באותו אזור. אחרי שלושה ימים של כאבים די חזקים הרמתי טלפון לרופא שקיים איתי שיחה טלפונית וקבע שעלי ללכת למוקד לרפואה דחופה. הדבר המעניין לציין הוא שעבדתי באותו יום באירוע ובזמן האירוע קבעתי עם רופא המשפחה שלי שיחה טלפונית בה סיפרתי לו על המצב. הרופא הסביר לי שמה שאני מתארת, כאבים שמשאירים אותי ערה כבר 2 לילות, זה סימן שמשהו עלול להיות חמור ויש להתייחס לכך בדחיפות. עניתי לו שאתפנה לגשת למוקד רק כשהעבודה שלי תסתיים סביב שעה תשע ושאין לי כל כך זמן ללכת לרופא כי אני עובדת במשרה מלאה וצריכים אותי. הוא המליץ לי ללכת למוקד בכל זאת מיד אחרי העבודה וכך עשיתי. תוך שעה וחצי נתנו לי את העירוי הראשון עם אנטיביוטיקה ובמשך מספר ימים חזרתי מידי יום לקבלת עירוי. עכשיו שהחלק הכואב ביותר מאחורי אני אשמח לשוכח קצת על מחשבות מהחוויה הזו.
1 .No
אנחנו אף פעם לא מעריכים את הבריאות שלנו ו/או מבינים את את הערך של הבריאות שלנו עד שמשהו משתבש. אני חושבת שזו נקודה חשובה לעצור ולחשובה עליה. אנחנו הרבה פעמים לוקחים את הגוף שלנו כמובן מאליו, מזניחים אותו או מתנהגים אליו לא יפה, מתעלמים ממסרים שהוא מאותת לנו ושוכחים שהגוף שלנו הוא שותף בלתי נפרד בעסקת חבילה הזו שהיא החיים. הגוף שלנו מחזיק אותנו, מאפשר לנו לראות עולם, ללמוד, לצחוק, לטעום לחוש עונג וכן, גם כאב, וברגעים שהגוף חלש ומרגיש כאב צריך להיות נחמדים אליו. הוא השותף שלנו לאורך כלללל הדרך. אני חושבת שזו נקודה שהרבה מאתנו שוכחים, אנחנו שיפוטיים לגוף שלנו כשהוא אמור להיות החבר הכי טוב שלנו.
2 .No
מניעה ותחזוקה שוטפת טובה תמיד תהיה יעילה יותר, חכמה יותר, משתלמת יותר, וכואבת פחות. אני חושבת שזה אחד הלקחים שאני הכי רוצה לשמור ולזכור. בעולם המודרני שבו כולנו עובדים המון שעות, עסוקים ולחוצים בזמן, קשה להחליט לקחת בחשבון את סימני הגוף , לבחור לעצור את מירוץ החיים וללכת לראות רופא. קל יותר להזניח בדיקות, להאמין שהכאב יחלוף לבד ולהמשיך כאילו ה"עניינים כרגיל". זה לא עוזר שגם חברתית אנחנו מקבלים מסר של את "Girl Boss" אם את מצליחה לעבוד תוך כדי עירוי ו"Go Getter" אם את נכנסת לחדר הניתוח תוך כדי פגישת Zoom. אני מגזימה כמובן, אבל רק מעט, כי באמת מרגיש לפעמים כי מצופה מאתנו להמשיך ולעבוד גם בזמן שאנחנו חולים או בחופשה ואני אומרת עכשיו באופן חד משמעי שלקחת שעה ביום מסוים ללכת לרופא או אפילו יום עבודה ולהיבדק משתלם יותר מאשר שבהמשך תאלצו להפסיד שבוע עבודה, תוך עירויים, וכאבים וזו פשוט עובדה.
3 .No
אולי זה ישמע מטופש בנסיבות אלה, אבל כאבים, בעיקר כאלה שמשאירים אתכם ערים בלילות זה לא משהו "נורמלי". זה משהו ששווה בדיקה ויכול להעיד על בעיה חמורה. יש לי נטייה לנסות להקטין את הדברים שאני מרגישה לומר שזה "רק כאב קטן", לצחוק על עצמי וכו'… אני כנראה עושה זאת כי בלי זה, אצטרך לנסות להסביר לסביבה או לדרוש מהסביבה כבוד וסבלנות שמגיעה לי בתור מישהו חולה. זה משהו שיכול להוביל למיקוח, וויכוחיים והאשמות בסגנון: "איך זה שאת תמיד חולה כש…" או "את הרגשת מספיק טוב לצאת לסיבוב אתמול" כי מישהו ראה אותי מנסה להתאוורר או לצאת לשמש או אפילו דברים כמו: "אני יודעת שאת חולה ולא עובדת היום אבל בבקשה תעשי בשבילי…" זה מעגל אכזרי שנוצר משום שאותם אנשים במצב דומה גם משכנעים את עצמם שהכאבים שלהם לא משמעותיים ועליהם לתפקד כרגיל. אבל הנה אני כאן נותנת לכם תזכורת ורשות להרגיש. להרגיש כאב, כאב שהוא אמיתי ורציני, ושווה מנוחה, החלמה, טיפול. להקשיב לגוף שלכם ולא לתפקד "כרגיל".
4 .No
אני ממליצה לכם תמיד לבוא עם מלווה. ביום שבו הגעתי למוקד ישר מהעבודה, הגעתי לבד. תום הצטרף אלי אחרי שהוא סיים עם העבודה בשלב שהוא הגיע כבר אובחנתי והייתי מחוברת לעירוי. יום למחרת היה לי תור לקבל עוד עירוי, הכאבים שלי החמירו והרגשתי חלשה וכאובה עוד יותר, בכיתי המון והייתי מותשת. תום ואבא שלי ליוו אותי למוקד והפעם היה לי יותר קשה לתקשר מה לא בסדר. נתתי לאחות את הדפים הסברתי על הכאבים בצד ימין של הגוף ואז התחילו הבילבולים. "כתוב לי שאתמול כאב לך בצד שמאל". ניסיתי להסביר שמישהו כתב בטעות ושגם אתמול כאב לי נורא בצד ימין. אבל נראה היה שהיא מפקפקת בכך, אחר כך היא הודיע לי "אתמול עשו לך כאן אולטרסאונד ובדיקות דם ומצאו שאין לך כלום" מיד אמרתי, שלא עשו לי אולטרסאונד ושמצאו לי דלקת אתמול בבדיקות דם ושתן. בשלב הזה מבולבלת ומיואשת האחות הלכה וביקשה מרופא להצטרף. אני סבלתי מהמון כאבים והפכתי לעצבנית נורא, תום לקח את המושכות ואמר "היא לא עשתה אתמול אולטרסאונד, יש לה דלקת בכליות וכאבים מאוד חזקים". אני חושבת שאם הייתי לבד בשלב הזה הייתי מרגישה שאני עסוקה בלהיות סנגורית של עצמי ומנסה להוכיח שאני אכן חולה, משהו שנפשית לא הייתי מסוגלת לשאת בשלב הזה עם הכאבים. באופן כללי תמיד יש במוקדי חירום ואצל המון רופאים תחושה כזו של לנסות להוכיח את חפותך, כאילו אתה נחשב אשם עד שיוכח אחרת, וזה משהו שקשה מאוד לשאת כשמרגישים לא טוב.
5 .No
יצא לי ללכת להרבה רופאים בחיי ובגלל שרפואה זה לא מדע מדוייק, ובגלל שזה מקצוע מאוד קשה ודורש המון, הרופאים לא תמיד מבינים איך להתנהל עם מצבים לא מסכני חיים. יצא לי המון שפניתי לרופא עם תחושה של דלקת בשתן או כאבים ואמרו לי "אין לך כלום". הנקודה היא, שלא הגעתי לכאן במקרה, לא במקרה הגעתי למצב של דלקת בכליות. זה היה משהו שהרגשתי והתלוננתי עליו הרבה מאוד זמן ופשוט לא נלקחתי ברצינות. בכל פעם אמרו לי שאני בסדר. אני חושבת שזו גם הסיבה לכך, בין היתר, שלמדתי להתעלם מהסימנים שהגוף שלי מראה ומאותת לי. כשאומרים לך כל פעם שהכאב הוא כלום את מנסה לשכנע את עצמך ולחיות כאילו הכאב שלך הוא כלום. הרבה פעמים מדובר בפצצה מתקתקת ובמקרה שלי הדלקת הגיעה לכליות.
עכשיו אני רוצה לשמוע מכם, האם אי פעם הגעתם ישר מהעבודה למוקד לרפואה דחופה, ואם כן מה קרה?
האם אתם מרגישים שאין לכם זמן לקפוץ לביקור רופא למרות שמשהו מרגיש לא כשורה?
והאם גם אתם מרגישים כאילו אתם עומדים למשפט ושעליכם "להוכיח את חפותכם" כשאתם מתקשרים עם רופא כשמשהו לא בסדר?
אתם מוזמנים ליצור איתי קשר באינסטגרם או לכתוב לי בתגובות גם בפייסבוק.
אם אתם רוצים לקרוא על עוד נושא שהוא קצת טאבו אתם מוזמנים ללחוץ כאן ולקרוא על מערכת היחסים של תום ושלי עם OCD.
אני אשמח לשמוע מכם על הכל!