אופנה על-זמנית
בעולם האופנה לא ניתן לקבוע זכויות יוצרים על רעיונות ועיצובים. זה מה שיפה באופנה וזה מה שבאופן מעשי מאפשר את התפתחותם של טרנדים. מעצבים מקבלים רעיונות והשראה ממעצבים ויוצרים אחרים סביבם, וכך רעיון עיצובי מתגלגל ממעצב למעצב והופך לטרנד. פעמים רבות אני מוצאת עצמי נלהבת מהטרנדים החמים שמופיעים בכל מקום באותה תקופה. אבל אני יודעת שפריטים אלו לא יתאמו את האופנה של השנה הבאה או את זו שאחריה. לכן החלטתי לספר לכם על כמה דברים קלאסיים שלעולם לא יוצאים מהאופנה ולהרחיב על המקורות שלהם והתפתחותם לאורך ההיסטוריה. מצרפת לכאן שיר להקשבה בזמן הקריאה, מקווה שתיהנו.
Little Black Dress (או בקיצור LBD): את המושג LBD טבעה לראשונה Coco Chanel בשנת 1920, והוא ללא ספק פריט חיוני במלתחה הנשית. בהגדרתה "השמלה השחורה הקטנה" היא שמלה שחורה פשוטה, קלסית ואלגנטית, חלקה וקצרה, ובכל זאת ניתן למצוא וריאציות שונות לשמלה הקלסית בעזרת שימוש בבדים שונים ובגזרות שונות. היתרון בשמלה השחורה הקטנה הוא שניתן ללבוש אותה במגוון דרכים: עם נעליים שונות, הוספת עליונית, בלייזר מחוייט, ג'קט או טייץ ולהפוך אותה לטרנדית, אלגנטית, אדג'ית או סקסית בעזרת שימוש באקססוריז שונים.
גרביונים שחורים: הגרביונים הומצאו בשנת 1960. אומנם כבר בשנת 1589 נהגו לגרוב גרבי משי או כותנה דקים המגיעים מעל לברך (stoking) את המשי היו מייבאים מיפן ומחירו היה גבוה יחסית. ב-200 השנים הראשונות הגרביים הללו שימשו גברים ולא נשים. רק מאוחר יותר בנות החלו ללבוש גרביונים כשהאופנה השתנתה, שמלות וחצאיות נעשו קצרות יותר, חשפו יותר את הרגליים ובנות רצו להראות רגלים יפות ולכן החלו ללבוש גרביונים. ב-1937 יצרו לראשונה את הניילון הסינטטי. הניילון היה זול וחזק בהשוואה למשי ובעקבות כך ב-1940 גרבי הניילון הראשונים יוצרו וכבר בשנה הראשונה נמכרו 64 מיליון זוגות לנשים. היצרנים לא הצליחו לעמוד בדרישה המטורפת. ב-1942 ארה"ב הצטרפה למאבק של מלחמת העולם השנייה ויצרני הניילון עשו מעבר מהפקת ניילון ליצירת גרביים להפקת ניילון למוצרים צבאיים למטרת המאבק המלחמתי וכך גרבי הנילון הפכו למוצר נדיר ונחשק. בעבר לכל הגרביים (stoking) היה תפר בגב הרגל שנעשה במהלך הייצור וזאת משום שקודם הכינו את הבד לגרביים ואחר כך תפרו אותם מאחור. וכך בזמן המלחמה ובשל המחסור בגרביוני ניילון, נשים נהגו לצייר על גב הרגל שלהן קו בעיפרון איפור לגבות על מנת ליצור אשליה שהן לובשות את גרבי הניילון הכל כך נחשקים. בשנות השישים גזרות השמלות והחצאיות נעשו קצרות יותר ויותר וכבר לא היה אפשרי ללכת עם גרבי ניילון ולקבל את האפקט של הרגל המושלמת מבלי להראות את סיום הגרב וכך בשנים אלו (בשנות ה-60 של המאה ה-20) ייצרו לראשונה את הגרביונים (Pantyhose) כפי שאנו מכירים אותם היום. היום ניתן למצוא את הגרביונים בחנויות במגוון צבעים וצורות והם משתנים מדי עונה ע"פ הטרנדים השונים. אבל גרביונים שחורים היו באופנה כבר זמן רב ואין ספק שהם ימשיכו להיות באופנה גם בעתיד הרחוק. הם קלסיים, נשיים, ובחורף גם מחממים. ניתן למצוא אותם בעוביים שונים ושקיפויות שונות כך שלמרות "שגרביונים שחורים" נשמע מאוד ספציפי למעשה האפשרויות הן אין סופיות.
לק אדום: אך הוא לא דמה את לק הציפורניים שאנחנו מכירים כיום. המנהג של צביעת ציפורניים החל כנראה כבר לפני 5000 שנה, הוא הוכן מתערובת של ג'לטין או דונג ובשילוב של ורדים ופרחים נוספים. את התערובת הזו היו משאירים על הציפורניים במשך הלילה והיא הותירה עליהן צבע אדמדם או ורדרד. מאוחר יותר בהסטוריה בתחילת המאה ה-19 נהגו נשים לצבוע את ציפורניהן בצבע שמן אדום שיצר מראה מבריק וקלסי. בעבר צבע הציפורניים של נשים וצורתן היו סמל למעמד ולסטטוס גבוה וזאת משום שמעמדות נמוכים עסקו בעבודת כפיים שלא אפשרו את טיפוח הידיים והציפורניים. גם כיום ב-2013 אנחנו הנשים סביב כל העולם ממשיכות במנהג זה. הלק הפופולרי ביותר לאורך ההיסטוריה הוא הלק האדום ואין ספק שהוא יישאר קלסי גם בעתיד, כל "פאשאניסטה" זקוקה לו!
אודם אדום: כשאני חושבת על אודם אדום אני מיד חושבת על "Old Hollywood Glamour" על מרלין מונרו, אליזבת טיילור, וגם על טיילור סוויפט. יש משהו מבריק ונצחי בפשטות של המראה ובשידרוג שהוא מוסיף בעת ובעונה אחת. ובכל אירוע גדול ניתן לחזות באנשים שניראים נהדר באודם אדום. בדרך כלל נהוג להתאפר בגוונים כתמתמים, בהירים וזוהרים יותר בעונות הקיץ והאביב ובגווני בורדו, עמוקים, כהים או אפילו סגלגלים בעונות החורף והסתיו. השימוש באודם החל כבר לפני 5000 שנה. נשים בבליות נהגו להתאפר במשחה שכללה אבני חן מרוסקות ובמצריים יצרו את פיגמנט השפתון אדום משעווה ומצמחים מכילי כספית (דבר שהשפיעה באופן חמור על בריאותן וגרם להן לחלות). על קליאופטרה לעומת זאת מסופר כי היא נהגה להשתמש באודם שהופק מנמלים וחיפושיות שיצרו פיגמנט אדמדם על מנת ליצור את גוון האודם המושלם. אך ב-1837 (העת החדשה) בבריטניה עלתה למלוך המלכה ויקטוריה. המלכה אסרה על השימוש באיפור בטענה ששימוש באיפור אינו יאה לגבירות, אלא רק לפרוצות. בשנות ה-20 של המאה העשרים השימוש באודם השחור נעשה פופולרי בהפקות סרטים אילמים בשחור לבן. ולסיום אספר על הסדרה Mad Men שלוקחת מקום בחברת פרסום בשנות השישים. שם מופיעה באחד הפרקים פרסומת של חברת הליפסטיק "Belle Jolie" עם הסיסמה: "Mark your man" – כלומר סמני את הגבר שלך, דבר שמשך את תשומת ליבי וגרם לי לתהות האם מדובר ביותר מהיופי שלנו, האם יש כאן גם אמצעי להעברת מסרים והפגנת בעלות ?
ישנם עוד פריטי אופנה נצחיים, טבעת יהלום, שרשרת פנינים, נעלי עקב שחורות, אבל אני רוצה לדעת מה אתם חושבים? מה לדעתכם תמיד יהיה באופנה?
אתם מוזמנים ליצור איתי קשר באינסטגרם או לכתוב לי בתגובות גם שם בפייסבוק.
אני אשמח לשמוע מכם על הכל!
-Sapir-