קפה- האהבה הבלתי פוסקת שלי לקפה היא לא דבר חדש, אם להיות כנה אני חושבת ש"קפה" מככב בלא מעט מ"מה אהבתי החודש" שלי. קפה בשבילי זה סוג של פינוק, הטעם המריר והייחודי, הריח המשכר, החום או הקור שמנחם. אני אוהבת גם כל מה שנלווה אליו אם זה בית הקפה והאנשים, ספל יפיפה שנעים לאחוז בו או כוס To Go מעוצבת מנייר, כל אלו מסבים לי המון שמחה ועונג.
תמיד גם אהבתי את הטקס שבקפה ובאיזו קלות כוס קפה יכולה לשפר ולרומם את מצב רוחי.
השנה התחלתי לעבור שינוי בהרגלי שתית הקפה שלי והתחלתי לשתות קפה פילטר מפולי קפה שנטחנים לשם הכנת כוס קפה נפלא. בהתחלה חשבתי שמדובר בעניין פלצני, הרי אני תמיד שתיתי בבית קפה נמס ונהניתי מכל כוס וכוס.
אבל ככל שהזמן עבר התחלתי לחוש בהבדל בטעם וזה נעשה יותר ויותר משמעותי עבורי, עד שכבר לא נהניתי משתיית קפה נמס כבעבר. על כן אחד הדברים האהובים עלי השנה זה קפה שנטחן במקום מפולי קפה נפלאים וריחניים מאתיופיה.

תום- תום הוא ללא ספק מישהו מאוד משמעותי בשבילי שאהבתי השנה. תום הוא החבר הכי טוב שלי, הוא הבן זוג שלי והוא ללא ספק חלק חשוב בחיי. התחלנו להתראות שוב לפני כשמונה חודשים ומאז אני נמצאת בהרפתקה אחת ארוכה ונפלאה שאני לא יודעת לאן תיקח אותנו, אבל אני מתרגשת מהזכות שיש לי לחוות אותה. לפעמים זה לא פשוט לי ללכת אל הבלתי נודע, בתור אחת שאוהבת תכניות, אבל אני יודעת שאני לא לבד. הצוות הזה שנוצר השנה, החלומות, המשפחה שאני מרגישה שהרווחתי בדרך, בנוסף לכישורים חדשים; לדבר כשמשהו מפריע לי, להקשיב, לבקש עזרה, להישאר גם כשלא נוח, ליהנות מלאהוב, לראות ולהרגיש אהבה גם בלי מילים ודרך מעשים, להציב גבולות ולעמוד על שלי, לשחרר, להיפתח לתת לדברים ללכת ולסלוח, לתת לעצמי להיות שמחה כי מגיע לי. תודה תום השנה הזו הייתה מדהימה והמון בזכותך! 

ריצה- היה דבר מאוד משמעותי בשבילי השנה. התחלתי את השנה עם לרוץ פעמיים- שלוש בשבוע. היה לי סמסטר לחוץ, הייתי בקשר עם בחור ואחרי מספר חודשים הבנתי שזה לא מתאים לי, התחלתי לצאת שוב, הגיעה תקופת הגשות, בקיצור היה הרבה מאוד לחץ ושינויים.
כל אלה הפכו להרבה יותר נסבלים ואפשריים בזכות הריצה שאפשרה לי לשחרר לחצים, אגרסיות ולצבור קצת אנדורפינים לשיפור מצב הרוח. בתחילת שנת הלמודים (ב-26.10.19) שברתי את בוהן ולכן לא יכולתי לרוץ. במשך כשלושה חודשים לא רצתי, הלימודים התחילו, החיים המשיכו, התחלתי הפקת תאטרון ופתאום הבנתי באמת עד כמה הריצה חשובה לי. התחלתי להרגיש עצובה באופן בלתי נסבל ממש, וכשלא הרגשתי עצובה גם לא הייתי שמחה. גם אנשים סביבי אמרו לי שהם חשים בשינוי בהתנהגות שלי ובמצב הרוח שלי. מתוך זה יותר מבכל זמן בעבר הבנתי באמת עד כמה ריצה חשובה לבריאותי הנפשית ולכן חשוב לי לציין אותה כאן.

סרטים וסדרות:
my generation- הוא סרט תיעודי שראיתי בטיסה ללונדון ב2018. הסרט יצא בשנת 2017, הוא מספר על המהפכות התרבותיות חברתיות של שנות ה-60. מייקל קיין הוא הקריין, הדמות המספרת בהווה על התקופה. שנות השישים זו התקופה שאני הכי אוהבת ללמוד ולקרוא עליה. זו הסיבה המרכזית שהסרט המשיך להיות משמעותי ואהוב עלי גם השנה, נתן לי המון מקור להשראה וגם הסיבה שהתרגשתי להראות אותו לתום, בפעם החמישית בשבילי. בסרט יש קטעים של דמויות איקוניות משנות השישים כמו: מארי קוואנט, טוויגי, סנדי שו, חברי להקת הביטלס, רוג'ר דלטרי ועוד שנותנים תמונת מצב והלך רוח של התקופה. 

John & Yoko: Above Us Only Sky- את הסרט הזה יצאתי לראות בקולנוע של סינמטק תל אביב במסגרת Doc Aviv עם תום. מדובר בסרט דוקומנטרי שמראה את מערכת היחסים של ג'ון לנון ויוקו אונו כשגרו באחוזה כפרית ואת עבודתם המשותפת על האלבום Imagine שיצא ב-1971. ומאוחר יותר בניו יורק כאשר מתרכזים גם ביוקו אונו והאמנות שלה. אני מאוד נהנתי מהסרט וכפי שצינתי קודם אני נלהבת גדולה של שנות ה-60-70 והסיפורים של אמנים מהתקופה ובשבילי חווית הצפייה בסינמטק הייתה כיף גדול.

Side by Side- הוא סרט תיעודי מ-2012 שנתקלתי בו בפעם הראשונה בשנה א' של תואר ראשון במסגרת שיעור קולנוע. הוא מתאר את ההיסטוריה של כניסת הצילום דיגיטלי לקולנוע ומולו את קולנוע הפילים. משווה בין העדפות של יוצרים, מעלה שאלות פילוסופיות ודאות אסתטיות שונות ומראה כיצד קולנוע השתנה והושפע מכניסת הצילום הדיגיטלי ובהמשך אפשרו את ה- SGI ותיקוני צבע מיוחדים. כבר אז הוא היה בעיניי סרט מרתק ונהדר ובזכות גל אחותי שהתחילה את שנת הלימודים שלה במדיה דיגיטלית ועשתה את אותו שיעור שאני עשיתי אז לפני שלוש שנים ישבנו כל המשפחה בסלון וצפינו בסרט הנפלא הזה בפעם השנייה. 

משחקי הכס- זה כמעט משונה להזכיר כאן את משחקי הכס משום שאני מרגישה כאילו הסדרה נגמרה כל כך מזמן כשלמעשה גם זה קרה השנה. ב- 19.05.19 שודר הפרק האחרון. בעונה האחרונה צפינו כל המשפחה יחד וזה היה חלק נפלא ומאוד נעים בשנה ובשבוע. את הפרק האחרון ראינו כולנו יחד גל, אבא, אמא, חבר של גל דניאל ואני. אולי בעתיד אני אבחר לצפות שוב בכל הסדרה מחדש אבל בינתיים אני דובקת בעיקר בסדרות קומדיה שמרוממת את מצב רוחי.

Community- אני אשקר אם אני לא אתחיל מלומר שלסדרה הזו יש גם ערך סנטימנטלי מאוד גדול בשבילי. פעם הראשונה שישנתי אצל תום יצאנו יחד לעיר לשתות ולדבר, נפתחנו זה לזו ובפעם הראשונה הרגשתי שמשהו מאוד מיוחד קורה זה היה לילה קסום שאחריו הגיע בוקר קסום. תום הושיב אותי בסלון מול הטלוויזיה בזמן שהכין את הקפה הטוב שבהמשך ירגיל אותי לשתות. הוא הכין את השקשוקה הכי מדהימה שיצא לי לאכול ולא ידעתי מה עתיד לקרות אבל לא היה לי אכפת באותו הרגע הייתי באמת פשוט מאושרת, אז צפיתי.
הסדרה מצחיקה מפתיעה ומיוחדת כבר מהרגע הראשון, היא משוחררת, יצירתית ונועזת ובהמשך הפכה לסדרה שראינו יחד כל פעם שנפגשנו. אני אוותר על לנסות להסביר כל סדרה, כי אני באמת חושבת ששווה לצפות בה אבל הנה טריילר קטן כאן.

30 Rock- עוד סדרה שתום הכיר לי השנה היא רוק 30. סדרת קומדיה שנוצרה על ידי טינה פיי. עלילת הסדרה מתרחשת בניו יורק באולפני NBC ומתמקדת בליז למון (אותה מגלמת טינה פיי), הכותבת הראשית של תוכנתי מערכונים פופולרית בשם TGS. ליז היא באמצע שנות ה-30 לחייה מתמודדת עם סיטואציות מצחיקות ומגוחכות שנוצרות מהאינטראקציה של השחקנים, הכותבים, המנהלים, פוליטיקה של מקום עבודה ועוזרים בחברה. סידרה מצחיקה ויצירתית מאוד ואני ממליצה לכל מי שרוצה משהו מצחיק ומגוחך לצפות בו.

Lovesick- את הסדרה "חולה אהבה" ברק הכיר לי. מדובר בסיטקום בריטי ששודר ב2014 מתמקד בדמות בשם דילן שמגלה שיש לו קלמידיה ומתבקש על ידי הרופאה ליידע את כל הבנות שקיים איתן יחסי מין, לכן הוא יוצר קשר עם כל אחת מהן. עם כל בחורה איתה הוא מנסה ליצור קשר וליידע אנחנו הצופים וחוזרים לרגע בו הוא הכיר כל אחת מהבחורות ב"פלאש באק" איתן שכב. זה סיפור חמוד שחוזר אחורה וקדימה בזמן באופן לא כרונולוגי. הסדרה קלילה ומשעשעת ואם בא לכם משהו נחמד לצפות בו אני ממליצה.

BoJack Horseman- הסדרה מתרחשת באזור הוליווד, לוס אנג'לס ומתמקדת בדמותו של בוג'ק הורסמן (סוס- מואנש) כוכב של סיטקום שהיה פופולרי בשנות ה-90, בוג'ק מחליט לחזור לתודעה הציבורית, תכני הסדרה לא פשוטים. הסדרה עוסקת בהוליווד, מרדף אחר פרסום, אושר, עושר , בגידה, מערכות יחסים, חברות, ועוסקת בתכנים קשים, סמים, פרסום, דיכאון, חרדה ויחסי משפחה הכל בדרך יצירתי ומאוד יוצאת דופן אך אנושית ושברירית. לא מדובר בסדרה קלילה לצפייה (היא גרמה לי לבכות יותר מפעם) אך באחת נהדרת, מיוחדת וחשובה.

ללכת להרצאות-
ההרצאה הראשונה שהלכתי אליה השנה הייתה של הקתדרה "יאיוי קוסאמה: סיפור אהבה בנקודות" שהעבירה יערה קידר במוזיאון ארץ ישראל. קניתי מראש כרטיסי לי ולאמא שלי ונורא התרגשתי וחיכיתי להרצאה הזו.  יערה קידר היא חוקרת אופנה ובהרצאה סיפרה על חייה הסוערים של אמנית הנקודות היפנית, יאיוי קוסאמה, על האמנות פורצת דרך שלה, אופנה חתרנית, קריסה נפשית, וחזרה אל התהילה. האמנית מפורסמת בעיקר בזכות העבודות היפיפיות שלה, מייצבים ומייצגים מיוחדים שיצרה (במקרים רבים היא גם יצרה בגד מתאים למייצב שהכינה ולבשה אותו בזמן הצגת היצירה), וכולם מלאים בנקודות. אם אתם לא מכירים את עבודותיה של יאיוי קוסאמה הנה (ליינק) לסרטון 
שמסביר על האישה המיוחדת הזו.

ההרצאה השנייה שהלכתי לראות השנה הייתה עם אחותי בהקרנה של הסרט המבוך בסינמטק תל אביב. המבוך הוא סרט פנטזיה מוזיקלית בה שרה, נערה צעירה בעלת דמיון פרוע מתבקשת להישאר בבית בניגוד לרצונה ולשמור על אחיה החורג התינוק. היא מאחלת בליבה לעצמה שהוא יעלם ומגלה לתדהמתה שהוא אכן נעלם כפי שביקשה. עליה להיכנס למבוך שמקיף את ארמון השדים אליו נחטף אחיה ולהשיב את אחיה התינוק. לפני ההקרנה הייתה הרצאה שהתמקדה בדיוויד בואי וסקרה את הקריירה שלו בכלל ובהקשר של הסרט. זו הייתה חוויה נהדרת וגל ואני נהננו מאוד.
הרצאות האחרונות שהלכתי לשמוע השנה היו במסגרת פסטיבל AniNation בסינמטק ירושלים. תום הציע לי ללכת משום שידע כמה אני אוהבת כנסים והרצאות שקשורים באמנות. אנחנו הלכנו ביום שישי 08.11.19 לסדנאות אורחי הפסטיבל – הרצאות מפי ארבע דמויות מפתח בתעשייה הבינלאומית אותם העבירו  דורון מאיר, Aron Warner, Orion Ross ו- גיילין סוסמן. ההרצאות היו ממש מעניינות, מעוררות השראה ובשבילי זה באמת היה יום בילוי ניפלא ומהנה עם החבר שלי.

מוזיקה- השנה הייתה שנה נהדרת מבחינת מוזיקה, גיליתי המון להקות חדשות, התאהבתי בהמון שירים חדשים וישנים והקשבתי למוזיקה כמעט בכל רגע פנוי, בזמן עבודה, נסיעות באוטובוס, התארגנות בוקר, ועוד… 
ידעתי השנה שאני רוצה להיחשף וללמוד עוד על להקות ועל מוזיקה בכלל. ביקשתי מכל החברים שלי כבר בתחילת השנה לשלוח לי מוזיקה שהם אוהבים ועודדתי את כולם לשלוח לי בהמשך כל שיר או להקה שגילו ואהבו.
ברק הכיר לי את הלהקות: Saint Motel, Mother Mother, Cage The Elephant, The Lumineers, Broken bells, Glass animals.
גלגול את השירים: Ally Hills – Not Now, Jack Stauber – Coffee, SIAMÉS – Summer Nights, SIAMÉS – Mr. FEAR.
תום הכיר לי את האלבומים: David Bowie – Low, The Killers – Hot Fuss, The Killers – Sam's Town, The Killers – Day and Age

אני שמעתי שוב ושוב את:
 ,The Last Shadow Puppets – Miracle Aligner, The Last Shadow Puppets – Meeting place, Billy Joel – The Stranger, The Kooks 
Frank Carter & the Rattlesnakes – neon rust, Harry Styles, The Ramones – Baby I Love You, Kim Carnes – Bette Davis Eyes, joan jett.
ואני ממליצה לכ-ו-ל-ם לשבת ולהאזין לשירים, לאלבומים וליוצרים שציינתי כאן, זה באמת כייף גדול!

דברים שהצחיקו אותי:
לצלם סרטונים מציקים לבד או עם אחותי- אני בורחת כי קרר, גל ואני בקראוון, גל ואני במלון, אני לבד בלילה עדיין עובדת כשהאוניברסיטה ריקה.
סרטוני יוטיוב- Freddie Mercurygets Trapped in a Slide, freddie mercury escapes from prison, Freddie Mercury Slips On Ice.

יצירה:
תלמה ביין- הייתה הפקת קולנוע שהשתתפתי בה השנה בתור מעצבת סט ותלבושות. הסרט של רעות ברה"ל עסק ביחסים בין אב מוזיקאי מוערך וגאה לביתו המוזיקאית ששברה את הרגל שלה ומתכוננת לרסיטל לכבוד אביה. הסרט הוצג בפסטיבל הסטודנטים בסינמטק תל אביב. ימי הצילום, העבודה בלוקיישן, העבודה עם השחקנית המהממת אנה סנגר ומול רעות היוצרת הקסומה הייתה יותר כייפית משיכולתי לקוות. והחוויה של לראות סרט שעיצבתי בסינמטק עם אמא שלי אותה הזמנתי לאירוע הייתה באמת מיוחדת במינה והייתה טעונה באנרגיות חיוביות, יצירתיות והתרגשות מכל הסטודנטים שהציגו.

להצטלם בסטודיו- אחד הדרכים המעניינים והמרגשים בם יצרתי השנה היה באמצעות צילום ושיתוף פעולה. יצא לי לשמוע על הצלם חיים קמחי דרך חברה. בהמשך פניתי אליו וקבנו מועד לצילום אצלו בסטודיו. בחרתי תלבושות ספציפיות מיוחדות שאהבתי, הרכבתי אותן ועשיתי סטיילינג לאירוע, דבר שנעשה מיוחד יותר וכייפי יותר מצילום לצילום. החוויה של להצטלם היא יצירתית, מהנה, משחררת ומאוד מספקת כשלעצמה, אך גם בבחירת הנושא לצילום, הסגנון, הסטילינג והעלאת הרעיונות יש עוד רובד של סיפוק יצירתי אדיר. ממש נהנתי לראות בכל פעם את התוצאה המתקבלת. הצילומים תמיד עוררו בי הרבה רגש והתלהבות וזה ללא ספק היה אחד הדברים היצירתיים והמהנים ביותר שיצא לי לעשות השנה. (אם תרצו שאכתוב טיפים לאיך לגשת לזה באופן בטוח ומהנה אני אשמח לכתוב כתבה נפרדת בנושא זה).

לצייר- השנה יצא לי לתכנן המון יצירות וציורים. נהנתי במיוחד לתכנן ציור, לבחור מסגרת צבעונית ופספרטו ולהמתין לפיסת האמנות שייצרתי בקוצר רוח ובסוף למקם אותה על הקיר. יצרתי השנה אפיל שתי מסגרות בטכניקות פיסול. באחת ביקשת מברק ליצור ציור שמבטא עבורו את המושג חברת. הוא ישב לתכנן אותו, אני נורא אוהבת את הסגנון המיוחד והנאיבי של ברק בציורים שלו, כעבור מספר שבועות הוא נתן לי את הציור ואני מסגרתי אותו במסגרת שיצרתי. כך לאט לאט הקיר שלי התמלא ציורים טעוני משמעות עבורי וזה דבר שמשמח אותי להסתכל עליו כל יום.

לארח- אירוח היה השנה גם דרך להביעה יצירתיות. מפגשים בין אנשים עם אווירה שדשה תכנון, רוח יצירתית, ספונטניות מסוימת והאצלת סמכויות. השנה חגגתי את יום ההולדת ה 23 שלי והנושא היה ארוחת בוקר בערב. כולם התבקשו להגיע בפיג'מות, אכלנו את סוג האוכל האהוב עלי- כזה שאופייני לארוחות בוקר- טוסטים, קרואסונים, חביתות וביצים, בריזרים, שוקו, קורנפלקס וכו'… וצפינו באחד הסרטים האהובים עלי "סקוט פילגרים נגד העולם". הייתה גם מסיבת גלידה בה גלגול ואני קבענו שכל אחד יביא את גלידת  הבן אנד ג'ריס האהובה עליו ושמנו על השולחן מגוון גדול של תוספות אפשריות, מתוקות ומלוחות וכולם התיישבו דיברו והתכבדו. האמת היא שלא חשבנו עד הסוף ומשום שכל איש הביא גלידה אחת או אפילו שתיים נשאר עודף רב של גלידות מותחלות.

האחרון והחביב עלי ביותר היה מסיבת ההלווין. ערכנו אותה בבית כשההורים היו בחו"ל והגיעו אליה כ-40 אנשים, כולם בתחפושת. הגשנו שתייה ואוכל, היו משחקים ומוזיקה ופשוט מאה אחוז של אווירה טובה וכייפית, הייתי מאושרת לחלוטין. תום ואני התחפשנו להולי גולייטלי ופול ורג'אק. זה באמת היה אירוע שאני אזכור לנצח.

אופנה:
השנה נהנתי במיוחד מהפעולה של "להתלבש בבוקר". לא סתם להתלבש בבוקר אלא להשקיע מחשבה על איך אני רוצה להרגיש היום ולבחור את הבגדים בהתאם. לפעמים שהרגשתי שאין לי השראה וביקשתי מחברים לשלוח לי תקופה וצבע או סגנון וניסיתי ליצור תלבושת שמכילה מרכיבים שהם הציעו. כך התלבשתי פעם בהשפעת שנות ה-90, פעם אחרת בהשראת שנות ה-80 והצבע סגול ופעם אפילו בסגנון שנות ה-30 ובצבע אדום.

הדפסים- זה כבר כמה שנים שאני מוצאת את עצמי נמשכת לטקסטיל עם הדפסים. דפוסים מעולם בעלי החיים (זברה, חברבורות, וכו'…), מוטיבים צמחיים (עלים, פרחים וכו'…) ודפוסים חוזרים (נקודות, פסים, צורות גאומטריות וכו'…). השנה נהנתי במיוחד לנסות לאתגר את עצמי למצוא כל פעם דרך מעניינת, משונה ומיוחדת לשלב את ההדפסים הללו בלבוש שלי לפעמים לשלב כמה הדפסים יחד ולפעמים לשלב הדפס עם צבעוניות מיוחדת או עם סגנון סותר להדפס וכך ליצור משהו חדש ומיוחד (כמו מכנס עם הדפס של ויליאם מוריס מהתקופה ויקטוריאנית עם חולצת "קרופ-טופ" בעלת שרוול ארוך עם הדפס של תום וג'רי המרפררת לשנות ה-90).

ויליאם מוריס- היה אמן אנגלי, מעצב טפטים וטקסטיל מהתנועה האסתטית (אר נובו). אל ויליאם מוריס נחשפתי בשנת הלימוד הראשונה שלי בתואר ראשון בשיעור תולדות העיצוב ומאז תפס פינה חמה בלב שלי. ההדפסים המורכבים שלו שמשלבים מגוון מוטיבים מעולם הצמחים והחי ומושפעים מגותיקה. האורנמנטיקה שהוא יוצר יפיפייה בעיניי. בסוף 2018 חברת האופנה H&M הוציאה קולקציית בגדים מצומצמת עם כמה פריטי לבוש שעשויים מבדים בהדפס הטפטים של ויליאם מוריס. מהקולקציה קניתי שני פריטים, מכנס- (לינק למכנס) וחולצה ארוכה דקיקה עם צווארון גולף (לינק לחולצה). את שני הפריטים האלה לבשתי ואהבתי שוב ושוב במשך כל השנה, ואין ספק שהיה להם ערך נוסף משום שמדובר בהדפס שלו. בלונדון קניתי צעיף משי עם ההדפס שלו שאני אוהבת בטירוף אבל לצערי לא לבשתי מספיק כפי שראוי לפריט יפיפה כמותו.

בפייסבוק, Hint Fashion Group–   נהניתי מאוד מקבוצת הפייסבוק שמתארת את עצמה כמקום לפרסם בו דימויים מוזרים ונפלאים של אופנה מכל מקום ומכל זמן. אני בעיקר ניהנתי מדימויים תיאטרליים משוגעים ומאופנת שנות השישים- שבעים. לא פעם שיתפתי בדף הפייסבוק האישי שלי צילומים מהקבוצה שריגשו אותי, הלהיבו אותי ונתנו לי השראה. ממליצה בחום לכל חובבי האופנה להצטרף וליהנות מהקבוצה.

עוד קבוצה שנהנתי ממנה היא Historical Pictures– המתארת את עצמה כמקום המשתף תמונות נדירות ומדהימות שנלקחו לאורך ההיסטוריה. בקבוצה ניתן למצוא תמונות של אירועים חשובים, שמעבירות הלך רוח של תקופה ושל אמנים שונים לאורך ההיסטוריה שאותי הלהיבו ונתנו לי שוב המון השראה ואף מקור נחמד לידע.

The Ultimate Fashion History- מדובר בערוץ ביוטיוב של אמנדה האליי בו התחלתי לצפות כשהייתי בת 17. השנה יותר מבכל שנה לפני כן, התאהבתי בסגנון של הסרטונים. פיתחתי הערכה מיוחדת לרקע הירוק לדימויים ה"מודבקים" במצגת שמעוצבת באופן אנכרוניסטי- מיושן, מאוד לא מודרני או טכנולוגי ובסגנון של מה הייתי יוצרת לשעשוע כשהייתי ילדה. אך יש בדבר משהו מאוד אסתטי ומאוד ייחודי ויפה. במיוחד אהבתי את שתי הסדרות שהיא התחילה השנה "WHAT WE'RE INTO"- שדומה קצת "ל-Monthly Favorites" שלי ולסדרה "HISTORY in COLOR"- שסוקרת פלטות צבע שונות שיאפיינו תקופות שונות ומנסה להסביר אותן, לתת להן הקשר טכנולוגי, פוליטי, ואידאולוגי שמחבר אותן לתקופה.

מחזות:
השנה יצא לי לקרוא ולראות לא מעט מחזות. קראתי את- חיי גלילאו של ברטולט ברכט, המכוער מאת מריוס פון מיינבורג, רוחות מאת הנריק איבסן, מקבת' שכתב ויליאם שייקספיר,  קברט- מחזמר מאת ג'ון קאנדר ופרד אב, מלנכוליה שכתבה שרה רוהל, כולם רוצים לחיות של חנוך לוין, הקוסם מאת חנוך לוין, מחכים לגודו של סמואל בקט, סלומה מאת אוסקר ווילד. מכולם נהנתי באופן מסויים את המכוער וחיי גלילאו אהבתי במיוחד. חלקם היו ללימודים ובעיקבותם יצרתי מאקט או סקיצות לתלבושות ואפילו תלבושות להפקה. בחלקם נתקלתי במקרה ואחרים קראתי בהמלצת חבר.

השנה גם ראיתי לא מעט הצגות תאטרון- ראיתי הפקות באוניברסיטת תל אביב: גן הדובדבנים של אנטון צ'כוב, הכלה האנגלייה מאת מרגריט דיראס, חתונת הדמים מאת פדריקו גארסיה לורקה וכמובן את מלנכוליה של שרה רוהל שעיצבתי לה תלבושות הסמסטר.

את המחזמר לזרוס של דיוויד בואי ואנדה וולש ראיתי עם תום במרכז ענב, את עבדאללה שוורץ מאת רמי ורד ראיתי עם תום בבית ליסין, ואת כל נדרי מאת יהושע סובול בתיאטרון הקאמרי.

טיול ללונדון ולאיסלנד- בקיץ לפני תחילת הלימודים נסענו לטיול משפחתי מאוד מיוחד שהתחיל בלונדון, שם ביקרנו בשניים מהמוזאונים האהובים עלי. משם המשכנו לאיסלנד ושם עשינו טיול של עשרה ימים בקראוון. זו הייתה חוויה מאוד מיוחדת לראות טבע מסוג שלא ראיתי מעולם. ראיתי חופים שחורים, שדות לבה, מפלי מים אדירים שיצרו קשתות ענק צבעוניות ואת הזוהר הצפוני בשמי הלילה. 

לשנה הקרובה כבר הכנתי רשימה של מטרות שאני מתרגשת להגשים, את חלקה כבר התחלתי, היא ללא ספק גם דבר אהוב עלי מהשנה הנוכחית. אני גם מחכה בקוצר רוח לטיול שלי עם תום בניו- יורק בטיול הראשון שלנו יחד. אני מצפה לראות שלג יורד, הצגות בברודוי, מקומות הסטורים מוזיאונים ובאופן כללי לבלות.

טוב, הזהרתי שזה הולך להיות ארוך אבל ככה זה כשמכיסים 12 חודשים לתוך כתבה אחת. אבל עכשיו תורכם,
אני רוצה לשמוע מכם מה היו הדברים שאתם אהבתם בשנת 2019?
מה אתם מאחלים לשנה החדשה? ומה הן המטרות שלכם לשנה הקרובה?
אם אתם מעוניינים לקרוא עוד "Monthly Favorites"  לחצו כאן.
כמו תמיד אני אשמח לשמוע מכם על הכל, אז תכתבו לי באינסטה או בעמוד שלי בפייס!

-Sapir-