טרנד פסים בצבעי הקשת
טרנד שמקבל תהודה חדשה הוא טרנד של סריגים מפוספסים בצבעי הקשת.
מגמה ברורה שבלטה בתצוגות האפונה של 2018-2017 ושל ראשית 2019-2018 בחברות כמו גוצ'י, מוסקינו, ברברי ואשיש.
הצבעוניות השמחה הזו שבתה את ליבי, והתחלתי ליישם אותה דווקא בתקופה שמצב הרוח שלי היה ירוד בחודשים האחרונים של 2017, שהיו לא פשוטים. היא גרמה לי להרגיש שמחה, נועזת, משעשעת ושוב קצת יותר כמו עצמי. כך יצא שבעונת החורף לבשתי כמויות רבות של צבע, דבר שרק מתחזק בתאורה החורפית בה צבעים נראים בולטים יותר.
מגמה דומה באופנה שביסודה שמחה, צבע, ילדותיות, שעשוע וכייף צמחה ולא במקרה באמצע שנות השישים.
את הסגנון הובילו להקות רוק אנד רול כמו הבייטלס, דוגמניות בעלות מבנה גוף ילדי כמו טוויגי ולראשונה מעצבים שואבים השראה מהאופנה החדשה שהובילו צעירים בלונדון. ברחובות אנגליה מתחילה מגמת אופנה חדשה, מנוגדת לדור ההורים והיא שהובילה להתפתחותו של ה-Mod – זרם התרבותי שהחל בלונדון והשפיע על כל תחומי האמנות. כיוון שאופנה היא תמיד ראקציה לחדשנות ולמצב הפוליטי, חברתי וכלכלי, אין זה צירוף מקרים שמגמה זו באופנה התפתחה באמצע שנות השישים. מדובר בתקופה של משבר בארצות הברית. צעירים נשלחים להילחם במלחמת וייטנאם, מלחמה שהסתברה אחר כך כחסרת טעם בעקבות פרשיות חמורות שנחשפו מאוחר יותר. בתקופה בה התנקשו בשתי דמויות חשובות ומובילות- נשיא ארה"ב ג'ון פ. קנדי ומרטין לותר קינג. זוהי גם תקופה של גילוי והפצה של סמים פסיכדליים שונים ביניהם ה-LSD שאפשרו אסקפיזם לאנשים רבים. כשאני חושבת על עצמי לבשתי המון שחור בתקופה בה הייתי עצובה ופסימית אבל כשניסיתי לחזור להרגיש כמו עצמי למרות כל מה שהרגשתי, נמשכתי דווקא לצבע ולבדים מיוחדים, להשתעשעות ונסיינות דרך אופנה. הניסיון לברוח מדברים שגורמים כאב, לחזור במאמץ רב, גם כשקשה להאמין בטוב גם אם באופן חלקי, ציני וחשדני יותר בהחלט מתקשר לצבעוניות מוגזמת, קיצונית ועל גבול התחפושתית שגם מתקשרת להסתרה או הכחשה של האמת.
מעניין לנסות ולהבין מה קורה בעולם שגורם לטרנד הזה לחזור דווקא עכשיו. אם בשנות השישים הייתה אווירה של אסקפיזם, ניסיון למרוד בדור ההורים ובערכים שהם ייצגו ניסיון לדחות את ההתבגרות וההתעסקות עם העולם האמתי, לחזור למבנה גוף, צבעוניות ילדותית ונאיבית ולדחות את את כל מה שלא יפה או הוגן, אז למה זה חוזר שוב עכשיו? האם גם הדור שלנו המלאניאלז מנסים לדחות מעלינו את ההתבגרות והאחריות הכבדה שבאה איתה ובוחרים לברוח למחוזות צבעוניים וקלילים? האם גם הפעם מדובר בניסיון להתמודדות עם המציאות, או אולי אנחנו מפחדים מהעובדות והחוקים לפיהם פועל העולם היום? כמובן שאפשר רק להעלות השערות ותאוריות, את הסיבות הנכונות ניתן לקבוע רק בדיעבד או להניח בהתבססות על הבנה עמוקה של התקופה. ובכל זאת, אני מוצאת את עצמי חושבת, סקרנית ומנסה להבין את התהליכים ההיסטוריים שמתרחשים עכשיו בהווה.
בשנת 1964 מגיעה לארה"ב להקת הביטלס. הלהקה סוחפת אחריה מעריצים רבים ונלהבים, ה"ביטלמיניה" מתפשטת וכובשת את ליבם של אנשים רבים ברחבי העולם. הביטלס מזוהים יותר מכל בגישה החופשית בה נהגו, בסרקזם הבריטי, הם הפכו לסמל לשלום ואהבה. חברי הלהקה לא הסתירו ואף תרמו להפצת תרבות הסמים באותה תקופה בין היתר את ה-LSD שידוע כפסיכודלי, הזייתי ויוצר חוויה שקשורה בצבעוניות עזה. המירוץ לחלל והתחרות הבלתי פוסקת בין ארה"ב לברית המועצות השפיעו גם הם רבות על האופנה וב-1969 האדם הראשון מגיע לירח. כמו המדע החדשני שדחף להתפתחות מהירה גם באופנה רואים חדשנות, שימוש ושילוב של טקסטילים שונים ואף מודרניים וסינטטים. הרבה השראה נשאבה מעיצוב חליפות החלל ומאינטרפרטציה וייצוג שלהם במדע בדיוני.
את הסוודר המפוספס והצבעוני הזה בחרתי במחלקת הגברים באיסוס משום שאהבתי את ההידהוד הבולט לשנות השישים, את השובבות והאופטימיזם שהוא משדר ואת השימוש בטקסטורות ובדים שונים. רק אחרי מחקר בשביל הכתבה הזו הבנתי את המחווה היפיפה שעשו כאן באמצעות הפאץ' מבד המגבת והיא גרמה לי להתאהב בצורה עמוקה עוד יותר בפריט לבוש זה. בתחילת שנות השישים רוסיה שלחה לראשונה כלבים לחלל וכאן יש קריצה לאירוע הזה בחתול החבוש קסדה של אסטרונאוטים.
