אני מגיעה ממשפחה שמאוד הקפידה על בטיחות ותמיד דאגה להזכיר לי שהיא כאן לשמור עלי ולהגן עלי. מאז שאני זוכרת את עצמי ביציאות הראשונות והבילויים שלי עם חברים אבא ואמא שלי דאגו להזכיר לפני כל בילוי שהם כאן אם אני רוצה שיחזירו אותי, אם קורה משהו לי או לחברה. שהם ישמרו עלי לא משנה מה השעה ושהביטחון שלי הוא בראש סדר העדיפויות שלי. זה לא היה רק דיבורים ההורים שלי חיכו ערים והחזירו אותי וחברות שלי הביתה בשעות הקטנות של הלילה. דאגו להתקשר ולהתכתב איתי בכל הדייטים הראשונים שלי וליוו אותי לפגישות עם אנשים זרים כמו לרופאים, ראיונות עבודה וגם לצילומים. 
מעולם לא הרגשתי מצד המשפחה שלי שאני צריכה להתבייש לבקש עזרה כדי להרגיש בטוחה יותר למרות שלפעמים מצד העולם והחברה קיבלתי מסרים הפוכים, שזה דבר  מוזר, מביך או לא בוגר. אני מודעת לעובדה שלא כולם חונכו בבית שבו בטיחות היה פריורטי ומעל לנוחות, כוח וחשק, ושהעובדה שאבא שלי ליווה אותי לפגישות של הסרת שיער בלייזר או אמא שלי לצילומים ולרופאי נשים  כדי שאני ארגיש בטוחה זה לא דבר מובן מאליו.