English / Hebrew
March Favorites 2021
חודש מרץ היה חודש נהדר! המון דברים קרו בו, בפעם הראשונה מזה חודשים רבים. רשמית קיבלתי תו ירוק ותעודת מתחסנת, מסעדות ובתי קפה סוף סוף נפתחו, חגגנו לאחותי המדהימה יום הולדת 23 במסעדה יפנית (עם אוכל נפלא!), וחגגנו את ליל הסדר – הפעם בבית עם הורי, תום וגלגול. כמו בכל שנה קראנו בקול את ההגדה ונדמה לי שזו הפעם הראשונה שנהנתי להקריא אותה בקול. עבדתי על שתי הפקות מגניבות, עיצבתי תפאורה ותלבושות להצגת תאטרון שעולה בקרוב, ועיצבתי עשרות תלבושות לפרסומת אינטרנטית שתפורסם בעוד כשבועיים (אעדכן הכל כך שתוכלו לראות את העבודות שלי ב-Portfolio). מוזיאונים נפתחו ותום ואני ביקרנו החודש בשניים. הראשון מוזיאון ארץ ישראל, שם ראינו את תערוכת הביאנלה 2021, והשני הוא מוזיאון ישראל, שם ראינו את התערוכות הקבועות ובנוסף תערוכה מדהימה: “אמנות אימפרסיוניסטית ופוסט אימפרסיוניסטית”, הכוללת יצירות של סזאן, גוגן, מטיס, ואן גוך, רודן ועוד המון יצירות של אמנים מוכשרים. עברנו בחלל המציג את התערוכה “מפגשים מודרניים: אמנות המאה ה-20” שהפתיע וריגש אותנו עם יצירות דאדא של מרסל דושן, מאן ריי ועוד. נהניתי מאוד מהביקורים במוזיאון, ונורא התגעגעתי אליהם. נפגשתי עם ברק ואייזיק ועשינו מסיבת פיג’מות, טיילתי בקניונים ובחנויות ואפילו הלכתי פעם ראשונה מזה שנה לחדר כושר. אפשר לומר שזו הפעם הראשונה מזה שנה שהרגשתי שהחיים חוזרים להיות נורמליים ואפילו כיפיים ומעניינים. אז בלי עיקובים נוספים, הנה מה שאהבתי בחודש מרץ:
סדרות וספרים:
Infinity Train – סדרה מצוירת של Cartoon Network שיצאה ב-2019. אחותי הכירה לי את הסדרה החודש וצפינו בינתיים בכל העונה הראשונה והשנייה, ואני מצפה מאוד לזמן פנוי שנוכל לשבת יחד ולצפות בעונה השלישית והרביעית. הסדרה מתמקדת בדמות אחרת בכל עונה ומתחילה עם טוליפ אולסן, ילדה ג’ינג’ית, מקסימה וחכמה שהוריה בדיוק התגרשו. היא נופלת לתוך ההרפתקה כשהיא מנסה לקחת רכבת לקייטנת מחשבים עליה חלמה ללכת, אך עולה ל”רכבת האינסוף” (רכבת משונה שלא נגמרת) ומנסה למצוא את דרכה חזרה הביתה.
Monthly Girls’ Nozaki-kun- ההחודש אחותי הכירה לי סדרת אנימה חדשה. זוהי סדרה קומית העוסקת בילדי בית ספר תיכון ובקשרים ביניהם. סאקורה היא תלמידת תיכון שמאוהבת אנושות בנוזאקי במהלך גילוי כושל של אהבתה אליו היא מגלה שהוא למעשה אמן מנגה ידוע של שוג’ו, מאז היא עוזרת לו בכתיבה ובאיור המנגה. מדובר בסדרה טיפשית ומצחיקה במיוחד וכיפית לצפייה עם חברה טובה כמו אחותי. ממליצה לשבת לצפות בה ב”ערב בנות” – לעשות לק, לשתות קוקטיילים ולצחוק המון.
Pokémon- החודש, באופן די מפתיע, ראיתי בפעם הראשונה את הסדרה פוקימון. התחלתי לראות את הסדרה מההתחלה עם תום ואני מאוד נהנית ממנה! יש בסדרה משהו נוסטלגי וילדי ועל אף שזו לא סדרה שצפיתי בה בתור ילדה היא מזכירה לי הרבה סדרות אחרות שכן ראיתי בתור ילדה עם אחותי. הסדרה כל כך מוכרת שאני לא חושבת שיש טעם לספר לכם על מה היא, אבל אני כן אומר שזו סדרה מצחיקה, שלא לוקחת את עצמה ברצינות וצוחקת על עצמה (המון!) באופן מדהים שלא ציפיתי לו. אם נולדתם בשנות ה-90 ובא לכם משהו נוסטלגי, מצחיק, כיפי ומגוחך לצפייה אני ממליצה לכם לתת לסדרה ניסיון, ויש אותה בנטפליקס (לפחות את העונה הראשונה, באנגלית) ככה שאין בעיה למצוא אותה לצפייה בקלות.
Can We Talk About Consent? – על הספר הזה שמעתי לראשונה מסרטון של האנה וויטון, יוטיוברית מקסימה שמתמקדת בנושאים הקשורים לחינוך מיני ומערכות יחסים. מיד ידעתי שזה ספר שאחותי תאהב והזמנתי לה עותק ליום ההולדת. הספר נכתב על ידי Justin Hancock ומתמקד בנושא “הסכמה” כאשר רק חלק מצומצם מהספר מתמקד בנושאים של סקס והסכמה. הספר מאויר באיורים שטוחים, נאיביים ויפיפיים על ידי המאיירת Fuchsia MacAree וכמובן שהזמנתי עותק אחד גם לעצמי מאמזון.
שלג – בסוף חודש פברואר יצא לי לראות בפעם הראשונה בחיי שלג נופל וזה היה מראה מדהים! תום סיפר לי שיש סיכוי לשלג במבשרת אבל הייתי ספקנית ולא חשבתי על זה יותר מדי. יום למחרת ראיתי בחדשות כתבה שאמרה שה-17 בפברואר יהיה היום הכי קר בישראל מזה שש שנים ושצפויים סופה ואפילו שלג בירושלים ובמבשרת. החלטתי להאמין שירד שלג, נסעתי עם תום למבשרת ובבוקר הוא חזר לתל אביב ואני הבטתי עם אחיו רועי בחלון כל שעה ואז כל כמה דקות עד שזה התחיל. שלג כיסה לאט לאט את הרצפה מחוץ לבית ועל המרפסת ובפעם הראשונה בחיי, ראיתי שלג יורד. זו הייתה חוויה יפיפיה, מרגשת, מיוחדת וחד פעמית! בלילה תום חזר למבשרת ועשינו טיול בשלג, זרקנו זה על זו כדורי שלג, עשתי מלאך שלג ונהנינו זה מחברת זו ברחובות שכוסו בשלג לבן.
פרחים – החודש נהניתי נורא מזר פרחי העדעד הקנרי שתום קנה לי ביום כיף שעשינו יחד שנה שעברה. העדעד הוא פרח עמיד ליובש וזריו נשמרים חודשים ארוכים ללא צורך בהשקיה. הזר היפיפה הזה עטוף נייר דמוי עיתון. הזר הזה שימח אותי בכל פעם שעברתי לידו ואני בטוחה שהוא ימשיך לשמח אותי בחודשים הבאים.
Marshmello & Halsey – Be Kind – אני לא מצליחה להיזכר איפה שמעתי לראשונה את השיר הזה, יש לי תחושה שזה היה בחדר כושר כשעוד היה אפשר ללכת לחדר כושר לפני כשנה. בכל מקרה נזכרתי בשיר והתאהבתי בו! השיר “Be Kind” מדבר על יחסים מורכבים בזוגיות ולדעתי גם על ההשלכות הרעילות של יחס מגדרי בתרבות שלנו. השיר מעלה את תחושת התסכול שיש בין בני זוג כשהיחס הגברי הוא לשקר, לפגוע, להתכנס בתוך עצמו ולא לשתף והצד הנשי מנסה ליצור סביבה שבה הגבר יכול לבכות, לשתף, ולהיות חלק מצוות שנחמד ונעים זה לזו. טוב, לפחות זה איך שאני מפרשת את השיר. מעבר למילים היפיפיות התאהבתי באסתטיקה הנוסטלגית שלקחה השראה מאנימה וממשחקי מחשב, בשיער הורוד של הזמרת הולזיי שהגביר אצלי את החשק לצבוע גם את השיער לצבע ורוד, ובריקוד שמלווה את הקליפ (הייתי מאוד רוצה ללמוד לרקוד ככה!) בנוסף, יצא לי לראות את “מאחורי הקלעים של הקליפ” גם ביוטיוב ואני מוכרחה להודות שהסרטון עורר בי המון הערכה להתמדה של הולזיי ולעבודה הקשה ליצור בזמן מאתגר תוך כדי פציעה ונתן לי המון השראה!
טיפוח:
ציפית משי- החודש קניתי לתום ולי ציפיות משי למיטה. קראתי ושמעתי שזה טוב לשיער, לעור הפנים ולגוף ומשום שהעור שלי רגיש במיוחד בתקופה האחרונה והשיער שלי נורא עדין מצביעות מרובות החלטתי שזה יהיה רעיון טוב ונעים לנסות. ותום ואני אוהבים אותן! הבד הוא סופר נושם, עדין ושומר על השיער והעור ובכנות הוא פשוט נעים ומפנק. את שלי הזמנתי מאמזון בלינק כאן ואני ממליצה בחום להזמין זוג אחד (שתי הזמנות) ולנסות בעצמכם.
מסיכת פנים – בחודש האחרון יצא לי להשתמש לא מעט במיסכת החימר הירוקה של לוריאל פריז ואני חייבת להודות שחלק מזה קרה משום שאני מאוהבת בריח שלה. בזמן האחרון עור הפנים שלי מאוד יבש אבל גם מאוד לא אחיד’ עם פצעונים קטנים. בדרך כלל אני משתמשת במסיכה לפני מקלחת כדי שאצליח להוריד את כולה בזרם מים שוטף ובאופן יסודי. אחרי השימוש עור הפנים שלי מרגיש יבש, הדוק וחלק.
קרם פנים – קרם הפנים שאני תמיד משתמשת בו הוא Botanical Cream with Grape Water של Garnier. החודש נגמר לי הקרם וזו הייתה הפעם השלישית שרכשתי אותו. זה קרם פנים לא שמנוני וקליל, אני נוטה לערבב אותו עם כמות שווה של אלוורה ולמרוח את התערובת בעדינות על פנים נקיות וקצת לחות משטיפה. השכבה הזו נספגת במהירות בעור שלי ויוצרת בסיס חלק ונעים אם מתחשק לי להתאפר, וגם אם לא.
אופנה:
גוזיות – בעקבות השינויים שהביא הקורונה (שהייה ממושכת בבית, בגדים נוחים, פיג’מות ומחסור בספורט) התחלתי לשים לב שאני מרגישה פחות בנוח בחזיות. הרבה מהחזיות מגרדות ודוקרות אותי בעיקר קרוב לבית השחי. החלטתי לחפש חזיות ספורט שגם יתמכו בי אבל גם יהיו נוחות ונעימות. קניתי מ-Next שני סוגים של גוזיות. אחת לא עבדה בשבילי, אבל השנייה כן! אחרי בדיקה של הגוזייה כשבוע וחצי החלטתי לקנות עוד שלוש בדיוק כמוה. כשחם אני הולכת עם הגוזיה כמו חולצה בלי שכבה נוספת מעל, היא נוחה, בגזרה שמחמיאה לגוף, ואני מרגישה איתה מאוד בנוח. הנה הלינק אליה במידה וגם אתן רוצות לבדוק אותה. אם גם לכן נמאס קצת מחזיות ואתן מכירות עוד מקומות לרכוש מהן גוזיות מוצלחות, אשמח אם תעדכנו אותי כאן בתגובות או בDM באינסטגרם.
תיק- בחודש שעבר קניתי את תיק החלומות שלי מ- Farfetch זו הפעם הראשונה שרכשתי משהו מהם וזה הפריט ה”יוקרתי” ויקר הראשון שקניתי לעצמי. התיק היפיפה הוא של מותג היוקרה האיטלקי Moschino. במוסקינו התאהבתי לראשונה בשנת 2018 כשלמדתי עיצוב אופנה בלונדון. בית האופנה הזה משך את תשומת ליבי בגלל שהוא מאופיין בצבעוניות פופית, והוא מהדהד את גישתו של אנדי וורהול בכל הנוגע לשימוש במוצרי צריכה יומיומיים לשם יצירת אמנות כאשר מוסקנו עושים שימוש במוצרי צריכה מוכרים כמו מקדונלדס, ספרי ניקוי ווינדקס, ומותג הבובות ברבי. כשראיתי את התיק הזה ידעתי שהוא מושלם בשבילי, תיק עור ורוד, עם שרשרת וסוגר בצבע זהב, התיק והסוגר מלאים באורנמנטיקה האהובה עלי (אקנטוסים), מוטיב אורנמנטלי בסגנון הרוקוקו. התיק הזה הוא פשוט יצירת אמנות לדעתי, ואני לא יכולה לחכות לצאת איתו בקיץ הקרוב!
מכנסיים מתרחבים – האהבה שלי למכנסיים מתרחבות היא לא דבר חדש, ואני חושבת שהיא התחילה איפה שהוא בשנת 2017, כשהתאהבתי באופנת שנות ה60-70. בחודש שעבר הזמנתי
מ-Forever 21 שלוש זוגות של מכנסי קטיפה מתרחבים יפיפיים. העיצוב והצבע של כולם יפיפה, אך לצערי האיכות של הבגד ושל התפירה לוקה מאוד! כל המכנסיים נפרמו לי תוך שימוש אחד, ומשום שאני תופרת נאלצתי לחזור ולתקן כמעט כל תפר בשלושת המכנסיים, בנוסף שתי זוגות של מכנסיים יפיפיים שעשויים מבד בדוגמה שמזכירה שטיח פרסי יפיפה גם יכלו להיעשות טוב יותר. הבסיס של הבד שלהם הוא לבן אך הדוגמה עליו היא כהה וכשהבד נמתח אפשר לראות את הצבע הלבן מבצבץ מבין שיערות הקטיפה, שזה קצת חבל. אך מעבר לזה העיצוב יפיפה ואחרי שתיקנתי והתאמתי את המכנסיים לאורך שמתאים לי אני בהחלט מאוד אוהבת אותם והם פייבוריט ברור החודש!
נעליים עם פלטפורמה גבוהה Top Shop (קניה לא טובה)- אני לא נוהגת לדבר על דברים שלא אהבתי החודש אבל הרגשתי שהפעם שאני חייבת. החודש קניתי נעליים יפיפיות בסגנון שרציתי לקנות כבר הרבה מאוד זמן. אני מאוד אוהבת ללכת עם נעלי עקב ופלטפורמה, אבל לפעמים אני פשוט רוצה משהו קל ונוח. טרנד שהתעניינתי בו בדיוק מהסיבה הזו הוא נעליי ספורט עם פלטפורמה גבוהה. הן מעניקות לכל לבוש מראה ספורטיבי, טרנדי, אופנתי וקליל ומעניקות לגוף עוד קצת גובה (דבר שמאפשר לי ללכת וליהנות מהמכנסיים המתרחבות הארוכות שלי). את הנעליים רכשתי מ-Top Shop יצא לי לנעול אותן פעמיים בדיוק לפני שהבחנתי שהחומר ממנו הנעליים עשויות מתפורר. אני חייבת לומר שלמרות שהן נעליים יפות מאוד ונוחות, העובדה שהן מתפוררות תוך זמן כה קצר הכעיס אותי. זו גישה בזבזנית, לא טובה לאיכות הסביבה ומזלזלת בלקוח ששילם כסף עבור נעליים שיוכל ללבוש יותר מפעמיים.
Fabric Shaver – מכשיר להסרת סיבים ( AKA גונגלח) מבגדים הייתה קנייה סופר מוצלחת מאמזון! המכשיר הציל לי לא מעט בגדים שנראו כבר במצב רע. אני כן אומר שהיו לי כמה וכמה טעויות עם המכשיר שהובילו לקרעים אבל לפחות ככה אתם תרוויחו מהטעויות שלי. בזמן שמסירים את הסיבים מהבגד יש למתוח את האזור המטופל ככה שלא יהיה שום איסוף בד עליו המכשיר עשוי להיתקע. המכונה פועלת כמו סכין גילוח עם להבים שתופסים ומגלחים את שאריות הסיבים על הבגד ונותנים לו מראה חדש ומטופח. אני מאוד ממליצה לכל חובבי האופנה והבגדים על המכשיר!
הספד לקפה נטו גילמן – בחודשים האחרונים החלו לרוץ שמועות שקפה נטו בבניין גילמן נסגר. השמועות הללו חוללו סערה קטנה בפייסבוק ועד עכשיו לא ברור לי אם השמועה נכונה או לא, אבל לכל מקרה שלא יהיה חשבתי שיהיה נכון להראות את אהבתי והערכתי למקום הזה, וכל מי שמכיר אותי יודע כבר עד כמה אהבתי אותו וכמה חשוב ומשמעותי הוא היה לי. קפה נטו בבניין גילמן באוניברסיטת תל אביב נפתח ב-2016, בדיוק בזמן בשביל הלימודים שלי שהחלו באותה השנה. בית הקפה היה חלק בלתי נפרד מהחוויה האוניברסיטאית שלי ושל המון סטודנטים נוספים. קפה נטו היה המקום הבטוח שלי באוניברסיטה, המקום אליו הלכתי כשרציתי שקט, סביבה נעימה ללמוד בה למבחנים או לסיים בה פרויקט מעשי. בקפה נטו יכולתי לשבת ולהרגיש בבית, להוציא קרטוני ביצוע וסכין יפנית או לבקש כוס מים ולצייר בגואש או לפרוס שם על השולחן את כל הצבעים והעפרונות שלי לצד אמריקנו קר ולשקוע לתוך עבודה. קפה נטו היה גם מקום מפגש חשוב, אמא שלי ואני היינו מתראות שם בהפסקות, שותות קפה ומדברות. זה היה מקום מפגש מדהים לשבת בו עם חברים ללימודים, ואהבתי אותו כל כך שבחרתי לשבת בו גם עם חברים שלא למדו באוניברסיטה. בשבילי (תלמידה מהפקולטה לאמנויות) קפה נטו הוא בניין גילמן. הוא היה למקום מפלט מנחם כאשר עבדתי על הפקת תיאטרון שעות רבות ורציתי הפוגה, אוכל וקפה טוב. יותר מכל דבר אחר קפה נטו היה מקום מנחם. ה-מקום שקניתי בו קפה וסנדוויץ’ חביתה, שהפכו לחלק מהדימוי שלי בקרב תלמידים באוניברסיטה (ספיר עם קפה וסנדוויץ’ חביתה של גילמן). אז, לסיכום… רציתי להודות למקום על כל מה שהוא עשה בשבילי. על כמה שהיה מקום מנחם ונעים, מלא חוויות, מלא למידה, מקום לראות חברים ולאכול את האוכל האהוב עלי (כריך החביתה של קפה נטו בגילמן באמת היה המאכל האהוב עלי כמה שנים). תודה על הכל גילמן = קפה נטו, אני אתגעגע.
עכשיו אני רוצה לשמוע מכם, מה אתם אהבתם החודש? מה אתם יודעים על קפה נטו בבניין גילמן? ואילו תכניות טלוויזיה אתם ממליצים לי לראות?
אם אתם מעוניינים לקרוא עוד “מה אהבתי החודש” ויש הרבה לחצו כאן.
כמו תמיד אני אשמח לשמוע מכם על הכל, אז תכתבו לי באינסטה או בעמוד שלי בפייס!
-Sapir-