החליפה הזו זרקה אותי מיד לאופנת שנות ה-70 עם ההדפס המגניב והצבעוניות הפלסטית של שנות ה-70-60. אבל רציתי עוד גלאמר, עוד פזז עוד משהו שיקח את התלבושת הזו over the top, ועם המון השראה מהטרנד של ביגוד שנראה קצת כמו פיג'מה (Daytime Pajama Outfits). טרנד שהתחיל ב-2017 ועשה סוג של קאמבק אחרי הקורונה עם העלייה של המותג היוקרתי והיפיפה Sleepers למיינסטרים. בחרתי לקחת את הרעיון של להוסיף נוצות לשרוולים, קפצתי לנחלת בנימין ותפרתי לי תוספת שניתן להסיר ולחבר לפי מה שמתחשק. עכשיו, סיפור מעניין שקרה הוא שביום האירוע (היום שלו יעדתי לי ללבוש את החליפה) ישנתי בלילה לפני רק שעתיים וחצי, קמתי מוקדם והתלבשתי לכנס ופתאום תקפה אותי חרדה.  מה אם ישפטו אותי אנשים? מה אם ישלחו אותי להחליף לבוש? מה אם ירכלו עלי? הרגשתי נבוכה ומבוהלת. אני מכירה את עצמי, אני בן אדם שלא מפחד מצבע, הדפסים, ואופנה, אבל מה אם לא כולם כמוני. מה אם אנשים לא יבינו? יותר מהכל הרגשתי כעס שאני מפקפקת בעצמי, שאני נותנת לחרדה שלי ממה שאנשים אחרים יחשבו להכתיב את איך שאני מתלבשת. משהו שבחיים לא נתתי לעצמי לעשות. למרות זאת בתוך מבוכה וחרדה ענקית בחרתי שכן ללכת עם החליפה והאמת היא שלא התחרטתי על כך אפילו טיפה. תוך כדי האירוע החליפה גרמה לי לחוש ביטחון, יפה, יותר אני ובאמת כאילו אני יכולה לשלוט בעולם. להפתעתי, אנשים אחרים גם אהבו את החליפה. כל התגובות על איך שאני לבושה היו כמה מגניבה אני נראת, איך אני מביאה צבע לאירוע, שאלו מאיפה החליפה ולא האמינו כשעניתי שהיא חדשה מ-ASOS ולא וינטג' משנות ה70, בקיצור לקחתי סיכון (לפחות רגשית) ובפועל זה לגמרי השתלם לי ולביטחון שלי. כל הלינקים עם כל הפריטים שלבשתי נתן למצוא כאן למעלה.