ראיתי את הפרסומת הזו — ולקח לי זמן להבין למה היא כל כך הפריעה לי

שלום חברים! היום אני רוצה לדבר על הפרסומת של נובו נורדיסק שעוררה לא מעט סערה. הפרסומת כבר הוסרה מכל פלטפורמה אפשרית, אבל אני הספקתי לראות את הגרסה המלאה שלה – זו שכבר לא ניתן למצוא בשום מקום. כשראיתי את הפרסומת, משהו בי הרגיש לא נוח. וממש לא הייתי היחידה – ראיתי תגובות מאוד רגשיות וכעוסות לפרסומת, שהיו לגמרי מובנות, אך משום שהן הגיעו בעיקר ממקום רגשי, הן לא עזרו לי לסדר לעצמי בראש בצורה ברורה ומוגדרת מה בדיוק הבעיה בפרסומת. אז במקום להגיב מיד, כמו שעשו המון משפיעני רשת וערוצי טלוויזיה (ובצדק – היה חשוב למהר ולהסיר את הפרסומת כדי למנוע נזק), החלטתי לקחת רגע לעצמי ולנסח בנקודות מה באמת הייתה הבעיה בפרסומת. כך נוכל לדבר עליה באופן קונקרטי וביקורתי, וללמוד מטעויות בשיח על בריאות, משקל והשמנה.

אז לפני שמתחילים תנו לי לספר לכם על הפרסומת המדוברת:
סצנה ראשונה: המעלית נפתחת, ואישה מלאה נכנסת אליה. היא ניכר שהיא לא מרגישה בנוח במעלית הצפופה, מבטה מלא אשמה על המרחב שהיא תופסת את הסצנה מלווה שיר עם המילים "מבוכה קלה בבוקר".
סצנה שנייה: האישה עומדת מול דלת המקרר בבית  חשוך (אולי מאוחר בלילה), נראית מחפשת משהו במקרר, תלבטת, היא נדה את הראש בשלילה כאילו מתעלה מעל הרצון או הדחף לאכול. היא סוגרת את דלת המקרר, ברור שהיא מתמודדת עם תחושת תסכול והתנגדות לרצון שלה לאכול.  ברקע השיר ממשיך עם המילים "מחפשת ביס של אושר".
סצנה שלישית: האישה במסיבה רוקדת, נראה שהיא נהנת אך נאלצת לקחת הפסקה משום שהיא מתקשה לעמוד בפעילות, מתנשפת וקצרה נשימה. ברקע השיר ממשיך "הנשימה אצלך בקוצר, מה ה-BMI שלך?".
סצנה רביעית: גבר עולה במדרגות, נראה שהפעילות דורשת מאמץ רב, השיר ממשיך "לוקח רגע".
סצנה חמישית: גבר משחק בכדורגל עם שני נערים והשיר "מתנשף עם דור וגבע".
סצנה שישית: שבעה אנשים יושבים סביב שולחן מלא כל טוב בחצר.מציעים עוגה לגבר בראש השולחן השיר ממשיך "לא תודה אני שבע" הגבר אומר את המילים הללו לאישה שמציעה לו את העוגה אך ניכר ממבטו שהוא היה רוצה את העוגה "מה ה-BMI שלך?".
סצנה שביעית: אישה עולה בהיסוס על משקל במקון מספר מופיעות האותיות BMI.
סצנה שמינית: חוזרים לכל האנשים מהסצנות הקודמות וכל אחד שואל "מה ה-BMI? מה ה-BMI? מה ה-BMI שלי?".
לבסוף הקריין אומר "השמנה היא מחלה כרונית ויש לה טיפול, חפשו MY BMI ופנו לרופא המטפל לאבחון מחלת ההשמנה, לצורך התאמת טיפול תרופתי שבועי משולב בשינוי אורחות חיים.

אז עכשיו כשכולנו על אותו דף בואו נדבר על מה לדעתי הפרסומת ממש פספסה ומה חשוב שאנחנו כחברה, נשים אליו לב!

1 – תזמון לא רגיש – אחד כל פרסומת שיוצאת לאוויר העולם לא יוצאת בווקום. היא יוצאת במזג מסוים בתזמון מסוים באקלים מסוים, והתזמון של הפרסומת הזאת היה מאוד לא רגיש! הפרסומת הזאת עלתה בתקופה שבה אנחנו נמצאים גם ככה בסטרס מתמשך , אי וודאות ועומס רגשי. בשנתיים האחרונות ובעיקר מאז המלחמה המון אנשים משתמשים באוכל ככלי התמודדות לא כי הם חלשים כי הם אנושיים וזה כלי התמודדות טבעי ולגיטימי, זה משהו שהגוף שלנו יודע לתעל עליו סטרס. לכן, לתקוף את המושג אכילה או אכילה רגשית או השמנה דווקא עכשיו זה ממש אכזרי ולא אחראי!

2 – ניסוח לא ברור ולא אחראי – המסר של הפרסומת היה מאוד מבלבל — הוא התנדנד איפשהו בין שיווק אגרסיבי, ניסיון לתת מידע רפואי, וניסיון לפרוט על הרגש. התחושה שעברה היא שכל מי ששוקל הרבה, או תופס "יותר מדי מקום" במרחב — אוטומטית נחשב חולה. בלי לשאול את השאלות שבאמת משנות: מה אורח החיים שלך? כמה פעילות גופנית את עושה? מה מצבך הנפשי? איך נראים ימי העבודה שלך? מה הגוף שלך מנסה להגיד?
ואני כותבת את זה ממש מתוך חוויית הצפייה שלי: לא הצלחתי להבין בכלל אילו סימפטומים הפרסומת מנסה שאזהה בעצמי כדי שאדע אם לפנות לרופא. לא היה שם הסבר רפואי אמיתי או ניסיון לנהל שיח כן ומכבד על הנושא. ואולי החלק שהכי הפריע לי הוא הנרמול של הבושה כשזה מגיע לגוף. במקום להציע כלים פרקטיים לשמירה על הבריאות, להתמודד עם התקופה או בכלל לזהות נורות אדומות שכדאי לשים אליהן לב — הפרסומת פשוט השאירה תחושה לא נעימה. כאילו זה לגיטימי, אפילו מתבקש, להתבייש בגוף שלך. ואני באמת מאמינה שאין שום חוויה גופנית שבושה היא דרך טובה להתמודד איתה. לא פגשתי אף אדם שבושה גרמה לו להיות בריא יותר, או לעשות שינוי פרקטי באורח החיים שלו.

3 – טשטוש המושגים בריאות ומשקל – אחד הדברים שהכי בעייתיים בעיניי, וזה משהו שנתקלתי בו שוב ושוב , הוא הטשטוש בין משקל לבין בריאות. לצערי, זה אחד מהביטויים הכי נפוצים לנרמול של הפרעות אכילה בתרבות שלנו. יש בלבול עמוק וחוסר הבנה, שהרבה אנשים מאמינים בה וזה שמשקל נמוך נתפס אוטומטית כבריאות. ובתור מישהי שחוותה בעצמה אנורקסיה במשך שנים אני יכולה להגיד חד משמעית למרות שהמשקל שלי היה נמוך לא הייתי בריאה בכלל.  נכון, משקל הוא אחד מהמדדים שדרכם אפשר לעקוב אחרי הגוף שלנו , וגם ה־BMI נכנס לשם, אבל יש עוד כל כך הרבה פרמטרים שבודקים אם הגוף באמת בריא: בדיקות דם, דופק, לחץ דם, תפקודי גוף שונים.

 כשאני שקלתי נמוך, כל המדדים האלה צעקו ההפך הגמור מבריאות. הבעיה המרכזית בפרסומת היא שהיא לא עושה את ההבחנה הקריטית הזאת. אין הבדל, מבחינתה, בין מי ששוקל יותר (ולא עומד באיזה סטנדרט יופי שרירותי) לבין מי שסובל ממחלת השמנה כרונית, מצב רפואי אחר לגמרי. ומה שמקשה עוד יותר הוא אופן השיווק, הוא עובד בדיוק בגלל שהוא נוגע לנו באותן נקודות רגישות: אשמה, בורות, חוסר ודאות, בלבול כשזה נוגע בגוף שלנו, משקל או תזונה, וגורמת לנו מיד לחפש בעיות שאולי אפילו לא שם.

4 – פימפום המושג BMI – המוטיב המרכזי עליו הפרסומת  החזרה שוב ושוב הייתה השאלה: "מה ה-BMI שלך?" — והאמת היא שזו בדיוק הנקודה הבעייתית בעיניי. לקחת מדד אחד, מאוד מצומצם, ולהפוך אותו כמעט לסיסמה שמגדירה בריאות או מחלה זו גישה מאוד פשטנית כשזה מגיע לגוף שלנו. נכון, BMI הוא כלי נוח ברפואה ובמחקר הוא נותן איזושהי תמונה כללית כשבודקים סטטיסטיקות לאוכלוסיות שונות. אבל הוא הרבה פעמים פשוט לא מדויק כשזה מגיע למקרה הפרטי האינדיבידואלי ולא משקף את המצב האמיתי של הגוף. הבעיה הגדולה היא שזה כל כך מפתה להיתפס למספר. הוא פשוט, קל, חד משמעי לכאורה: כמו קלוריות או משקל ויש משהו נורא נוח בפשטות הזו, אבל הגוף שלנו הרבה יותר מורכב מזה.לכל אחד יש את סיפור החיים שלו, את הגנטיקה שלו, את רמות הסטרס, את אורח החיים, את ההיסטוריה הרפואית ושום דבר מזה לא נכנס לאותה נוסחת BMI. וזו הסיבה ששימוש אגרסיבי במסר "מה ה-BMI שלך" הוא לא רק פשטני, הוא גם קצת מסוכן. כי הוא יוצר תחושת אשמה ובהלה על בסיס מדד שהוא בכלל לא בהכרח אינדיקציה למצב הבריאותי של מי שצופה בפרסומת.

5 – פגיעה בדימוי גוף – לקחת דמות ולהגיד ככה נראה בן אדם שמן, וככה הוא מתנהג (רוקדת ולא מצליחה לרקוד רק היא מלאה) זה פוגע. הכללות מהסוג הזה וסטראוטיפים מהסוג הזה הם פוגעים ואין לה באמת מקום בפרסומת שמטרתה בריאות. לא כל מי שיש לו עודף משקל חווה קושי בתנועה או בנשימה, לא כל קושי גופני בהכרח קשור למשקל, והצגה כזו רק מעמיקה את התפיסה שאם אתה במשקל מסוים אוטומטית אתה חולה או מוגבל זה מעמיק את תחושת הבושה, מרחיק אנשים מטיפול, ויוצר שיח מאוד לא בריא על הגוף.

6 – לא כל השמנה היא מחלה – השמנה יכולה להיות תוצאה של אלף ואחת דברים: סטרס, גנטיקה, חוסר
בפעילוית גופנית, עייפות, מחלה כלשהיא, חוסר איזון הורמונליועוד. כלומר השמנה יכולה להיות פשוט מצב של גוף בריא, היא יכולה להיות סימפטום של מחלה מסויימת, והיא יכולה להיות מחלת השמנה כורונית שיכולה להיות מחלה כשלעצמה שאותה צריך לפתור. אני רוצה להדגיש חד משמעית שהדרך היחידה לדעת האם יש בעיה היא על ידי א' – תשומת לב ומעקב ניהול יומן או רישום לחצו כאן לדוגמא לשאלות וכלים לניהול רישום.  ב' – מעקב אחרי בדיקות שונות גם משקל, גובה, BMI, אבל גם לחץ דם, בדיקות דם וג' – פיענוח שלהם מול רופא מקצועי שיודע את ההיסטוריה שלך. זו הדרך היחידה לדעת אם אתה חולה ואיך לפתור את זה! ובטוח לא פרסומת שצצה לכם באמצע היום ומנסה למכור לכם משהו.

 מגיע לכולנו להיות בריאים ולהרגיש טוב בגוף שלנו, ובושה זה בטוח לא הדרך אני מקווה שהשיח הזהעזר לכם גם לארגן את המחשבות. זהו זה להיום, אני מקווה שנהנתם לקרוא את הביקורת שלי לפרסומת. אם אתם מעוניינים לקרוא עוד פוסטים שלי בנושא אני חושבת שתהנו מהכתבה "משקלו של משקל".
 כמו תמיד אני אשמח לשמוע מכם על הכל, אז תכתבו לי ברשתות החברתיות!

-Sapir-